שלום לכבוד הרב, בימים אלו אני לומד דיני טומאה וטהרה ועלתה לי שאלה שאני לא מוצא לה תשובה ואשמח לעזרת הרב. בעניין המקור לזיבה קטנה וגדולה. בספר ויקרא פרק ט"ו פס’ כ"ה--ל’ נכתב המקור מן התורה לזיבה, אך נדמה שהתורה מציינת רק את דיני זיבה גדולה ואין תזכורת למושג זיבה קטנה. חיפשתי וראיתי שהמשנה עושה חילוק במסכת נידה בפרק י’ משנה ז’, וכן הרמבם בהלכות איסורי ביאה פרק ו’ הלכות ז’-י’. שאלתי היא כזאת: האם ישנו מקור בתורה לדיני זיבה קטנה? מאין הגיעה החילוק בין זיבה גדולה לקטנה, והאם חכמים הם אלו שעשו את החילוק? במידה ואפשר לשאול- על סמך מה חכמים עשו את החילוק הנ"ל, האם מן התורה, מסורת, לימוד וכו’? תודה וכל טוב, בשורות טובות,

שמחתי לראות שאתה עוסק בהלכות חשובות אלו. יתן ה' ומתוך העיסוק בהלכות אלו נזכה לקיימם במלואם. באשר לשאלתך אודות מקור הדין של "זבה קטנה". אכן אין הדין מפורש בפסוקים, אבל למדוהו חז"ל מן הפסוקים והרי זו סוגיה ערוכה במסכת נידה (עג ע"א וראה גם הוריות ד ע"א ותוס' שם). אצטט במסגרת זו את סיכום הדברים כפי שהוא מובא באנציקלפדיה תלמודית (כרך יא) ערך זבה, והרי הדברים: זבה קטנה. אשה שראתה דם בימי זיבתה - היינו בתוך אחד עשר ימי זיבה - יום אחד בלבד או שני ימים זה אחר זה נקראת זבה קטנה ונקראת שומרת יום כנגד יום. וכן שנינו: אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה, מנין רואה שנים שתהא זבה, תלמוד לומר ימי זוב טמאתה כימי נדתה - וימי הם שנים (נידה עג ע"א)- מנין לרואה יום אחד שתהא זבה תלמוד לומר כל ימי זוב. ומנין שהיא משמרת יום אחד, תלמוד לומר טמא יהיה, יכול כשם שמשמרת אחד לאחד כך תשמור שבעה לשנים, ודין הוא ומה הזב שאינו סופר אחד לאחד - שזב בעל ראייה אחת טובל בו ביום - סופר שבעה לשנים, זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתספור שבעה לשנים, תלמוד לומר יהיה לה אין לה אלא יום אחד. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל דיני אחד עשר יום שבין נדה לנדה הם הלכה למשה מסיני. שנזכה להרבות עוד ועוד קדושה וטהרה.