שלום וברכה יישר כח שאלה לי אליכם בעת הקרבת הכהנים את הקרבן במשכן או במקדש, האם היו הכהנים אומרים בכל קרבן את הפסוקים בתורה השייכים לקרבן הנקרב? שאלתי מתעוררת מתוך דברי המדרש תדבאר פרק ו, וזה לשונו: ושחט את בן הבקר לפני ה (ויקרא א), ובאיל הוא אומר (שם יא): ושחטו אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה - אמרו: אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, התקין הקבה שני כבשים, אחד שחרית ואחד ערבית, שנאמר (שמות כט): את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו. וכל כך למה? שבשעה שישראל מעלין את התמיד עג המזבח, וקורין את המקרא הזה: צפונה לפני ה - זוכר הקבה עקדת יצחק. עכ. הנה ישנם כאן ב עניינים: 1. מעלין את התמיד ע"ג המזבח. 2. קורין את המקרא הזה. (היה ניתן לחלק אולי שהמדרש מכוון לשני האפשרויות, בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאין בית המקדש קיים, שאז קריאת הפרשה עולה במקום קרבן. אבל לא נח לי עם פירוש זה) בתודה ובברכה יוסף

שלום בשו"ע (או"ח סי' א' סע ח') נפסק: יאמר עם הקרבנות פסוק: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'" וביאר הגר"א שמקור הלכה זו היא מן המדרש שציינת בשאלתך: "בוויקרא רבה פרשה ב: ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה'. אמרו: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים, א' של שחרית וא' של ערבית. וכל כך למה? בשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה: "צפונה לפני ה'", זוכר הקב"ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה, "צפונה לפני ה'", זוכר הקב"ה עקידת יצחק". וכך כתב בקצרה במשנה ברורה (ס"ק כ'): ושחט אותו – דאיתא במדרש, דכל מי שאומר פסוק זה, הקב"ה זוכר עקידת יצחק. מדברי הפוסקים נראה שמדובר במדרש שני עניינים. העלאת התמיד על גבי המזבח, וקריאת הפסוקים בזמן שאין את קורבן התמיד. יום טוב