בשנת 1992 למניינים, דקר מחבל פלסטיני בשוק מחנה יהודה 2 נערים יהודים. ההמון תפס את המחבל והיכה אותו נמרצות. אישה בשם בלה פרוינד הגנה על המחבל בגופה, תוך שהיא סופגת אלימות. לאחר כחצי שעה המשטרה הגיעה ועצרה את המחבל. האישה טענה כי הייתה עם 2 בנותיה ולא רצתה שזכרון הילדות שלהן יהיה אלימות שכזו. הרב הראשי לישראל דאז, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, טען כי מאחר שהמחבל לא היווה עוד סכנה הרי שפרוינד נהגה כהלכה. אני לא רוצה ח"ו לחלוק על הרב שפירא, אך מה לגבי הדין "עין תחת עין"? מה לגבי "המרחם על אכזרים"?

הרב הגאון ר' אבהם שפירא היה איש הלכה, ואתה מצטט קטעי מקורות שאינם רלבנטיים.