שלום לכבוד הרב הגאון שליט’’א תודה על התשובות היפות. אני לומד גמרא בשבת אחרי מוסף ואינני אברך, כך שתדע להשיבני ברמה הראוייה כדי שאבין. באשר למושג פרועי ראש ושתויי יין (סנהדרין בסביבות כא-כב) הגמרא אומרת שהנכנס במצב הנ’’ל דינו מוות בידי שמיים. הגמרא מגדירה שפרוע ראש הינו שלא הסתפר מחודש ומעלה, בעוד שאצל שתויי יין אין הגדרה. ולשאלתי, ואם שתה רבע כוס כמות שאינו משתכר שיסעו אותי בשיעור ואמרו שאין התנייה והעונש הינו על השתייה. מדובר בבית כנסת אשכנזים ציוניים הנחמדים לכל דבר אלא שעבדך תימני ולא נחה דעתי. הלכתי לרמב’’ם ושם מצאתי כי יש ויש התנייה, אם שתה פחות מרביעית או שתה יין מגיתו או שלא עברו ארבעים יום ואם שתה יין שלא מענבים הרי שלא חל עונש מוות ככתוב בגמרא. אודה על התייחסות הרב. הרי לא ייתכן שאדם ייענש על עצם השתייה, כי ממה החשש והאיסור שלא יבוא שיכור לבית המקדש והמדובר רק כשהוא עובד בבית המקדש ובהיותו שיכור יבזה עבודתו? ושאלה אחרונה בהקשר, כתוב בגמרא שאם נכנס שתוי יין עונש מוות ועבודתו פסולה. נניח שעשרה אנשים הקריבו קרבן באותו יום והכהן המדובר עבודתו פסולה מכאן שכל בעלי הקרבן צריכים לחזור ולהקריב מחדש . מי יפצה אותם? בתודה ובברכה יישר כוח

1. אין איסור לשתות כמות קטנה. כהן ששתה רביעית יין לא יעבוד בבית המקדש, וכיום נוהגים שכהן ששתה רביעית לא יעלה לדוכן. 2. דין המיתה היא בידי שמים. על הכהן לפצות אותם. ישנה משנה האומרת שכהן שפיגל במזיד חייב לשלם. בשוגג, זה גרמא בנזיקין ואינו משלם.