שלום לכבוד הרב! ישנה שאלה שמטרידה אותי כבר לאורך הזמן ואין אני מוצא עליה תשובה בשום מקום. איני יודע אם זה המקום המתאים לשאלה אך מכיוון שאין לי אפשרות אחרת לשאול אותה אשאל את כבוד הרב. השאלה שלי היא בהגדרת חסיד שוטה. הגמרא מפרשת חסיד שוטה בתור אדם הרואה אישה טובעת בנהר ואומר שלא יציל אותה משום שאין דרכו להסתכל בנשים. תוספות במקום מעיר: "ירושלמי. ראה תינוק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפילין אצילנו עד כשהוא חולץ תפילין הוציא זה את נפשו" וזהו! כאן מגיעה השאלה הראשונה שלי: מה תוספות רצה להגיד לנו בכך? האם הוא רצה להקשות, לתרץ, להקביל? והשאלה השנייה שלי היא על מפרשי המשנה: תפארת ישראל פירש במשנה שם שחסיד שוטה הוא איש הרואה אישה ערומה הטובעת בנהר ואומר שלא יציל אותה כדי שלא יראה בערווה (המקור הוא כנראה בגרסה השונה של הגמרא) והירושלמי מביא עוד שלושה מצבים אחרים לחסיד שוטה (או שניים תלוי במחלוקת) והרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין בפעם היחידה שמזכיר חסיד שוטה ב"יד החזקה" והרמב"ם החליט להשתמש בדוגמא שאינה קיימת בתלמוד לא הבבלי ולא הירושלמי. שאלתי היא מה עומד מאחורי הסברות השונות? למה להביא כל כך הרבה דוגמאות. אם יש הרבה מעשים שונים אפשר להביא את העיקרון (כמו שהביא הרמב"ם בפירוש המשניות) ואם הגמרא רוצה לפרש זאת עפ"י מעשים אם כן שתביא את כל המעשים השונים גם בבבלי וגם בירושלמי! וכיצד הרמב"ם למד את דוגמתו לחסיד שוטה הרי אין זה כתוב בתלמוד? אני אודה מאוד לרב אם יוכל לתת לי תשובה ואני מצטער על האריכות וההטרחה רק רציתי להבהיר את שאלתי.

שלום שאלות יפות. נראה מסברא שהירושלמי בא לומר שאין דוגמא מסויימת לחסיד שוטה אלא כל שנראה כמתחסד ובחסידותו עובר על איסורים או שעושה מעשים שלא ייעשו נקרא חסיד שוטה. כנראה גם התוספות בא לרמוז שהבבלי הביא אמנם דוגמא אחת אולם העיקרון הוא כנ"ל ולא רק הדוגמא המוזכרת בבבלי היא ההגדרה הבלעדית של חסיד שוטה. כך גם יש לבאר את הרמב"ם שלמד מגמרתנו את העיקרון של חסיד שוטה והשתמש בו להגדיר אדם המפזר כל ממונו לצדקה או להקדש ומפיל עצמו על הבריות. עלה והצלח