שלום, לכאורה אנו מכירים במידות הרחמים, שהקב"ה הוא ארך אפיים אפילו לרשעים. לעומת זאת אנו רואים כלפי שרה אימנו מדת הדין מתוחה עליה על חטא, שלולי פירושו של רש"י ותרגום אונקלוס, לא היינו יכולים להבחין בין הצחוק שלה על בשורת לידת יצחק, לבין השמחה של אברהם על אותה בשורה. למה זה כך? אשמח גם למקורות ללימוד בנושא. תודה

לשואל שלום, אכן בורא עולם – א-ל מלא רחמים הוא ורחמיו על כל מעשיו, אך יחד עם זאת ה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וכשם שאב רחמן, אם אינו מציב לילדיו גבולות ברורים, מתוך רגשי רחמים, הריהו פוגע בחינוכם, כך הקב"ה מתוך רחמים גדולים, מדקדק עם הקרובים אליו כחוט השערה. באשר להבחנה בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה. הרמב"ן (בראשית יז, יז) מביא שתי ראיות לכך שצחוקו של אברהם היה מתוך שמחה ולא מתוך לגלוג (ראה גם דברי רבנו בחיי): א. שהרי ה' צוהו לקרוא את שם בנו יצחק על שם הצחוק שצחק, וזה סימן שהצחוק שלו היה מתוך אמונה ושמחה. ב. אחרי שאברהם קרא לו יצחק, כפי שהצטווה, אמרה שרה: "יפה קרא את שמו יצחק, כי צחוק עשה לי אלקים". צחוק זה אחרי לידת יצחק ודאי היה מתוך שמחה, ואם כן הצחוק של אברהם גם היה מתוך שמחה. שאלה זו נשאלה גם על ידי אור החיים הק' (בראשית יח, יג), וזו לשונו: "להיות שמצינו בפרשה הקודמת כי אברהם גם כן צחק כשאמר לו ה' בשורת הזרע דכתיב (פ' י"ז) 'ויפול אברהם וגו' ויצחק', ולא ראינו שהקפיד ה' על שצחק אברהם, ויאמר האומר - מה נשתנית צחיקת שרה מצחיקת אברהם? ומצינו לאונקלוס שנתכוון לתרץ זה במה שתרגם צחיקת אברהם 'וחדי וצחיקת שרה וחייכת', אבל על מי סמך הקב"ה להבין ב' פירושים משונים בתיבה אחת? אכן הנכון הוא כי הקב"ה דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה, אלא בעת שראתה עדנה, כאומרו 'ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה', הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד שראתה השינוי, ועל זה הקפיד ה', והוא אומרו 'למה זה צחקה', פירוש על צחוק זה אני מקפיד ולא על צחוק שלך...". כלומר אברהם צחק בשעה ששמע את הבשורה, ואילו שרה צחקה רק אחרי שראתה שחזר לה אורח כנשים. משמע, שעד אותו זמן לא האמינה בנבואת הקב"ה. בברכה נאמנה