ידוע שמשה רבינו סתם את דברי התוכחה שלו בתחילת ספר דברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל. איך בכל זאת בפרשת האזינו השתנה הסגנון עד כדי הביטוי הלא מחמיא "עם נבל ולא חכם"?

שלום, בתורה, בנביאים ובכתובים מוצאים אנו באופן שיטתי הסתרת גנותם של ישראל ושל גדולי ישראל בעיקר בתחילת ספר. לעובדה זו נדרש מו"ר הרב איתן שנדורפי בכמה וכמה ממאמריו (עיין במאמר "מדוע נשתעבדו ישראל במצרים ובזכות מה נגאלו" ב"שמעתין" 146, אלול-כסלו תשס"ב, עמ' 36-37 ובהערה 17 שם, וכן במאמר "נעשה ונשמע" ו"רצוננו לראות את מלכנו" בספר "מרחבים" ז', הוצאת מרחבים ירושלים, תשס"ז, עמ' 232-234). בברכה נאמנה,