האם נכון שבספרי הספרדים [או מקור אחר] כתוב, שבזמן צרה [שלא תבוא] ומלחמה, דווקא אז לרקוד ולשמוח וזה ממתק את הדינים? האם כך ראוי לעשות או שזה התנתקות מהמציאות?

לא ראיתי בספרי ספרדים, אבל נזכר בדברי הימים כי יהושפט וישראל אמרו הלל בנגינה לפני המלחמה ובזכות זו נושעו, כאשר בטחו בד' בלב שלם. אפשר לנהוג כל רק אם באמת מאמינים בלב שד' מושיע ומגן ואין לחשוש אם בוטחים בו. אבל מי שלא מאמין בלב שלם אין ראוי לנהוג כך. יחד עם זה צריך להרגיש בצערם של אלו שנמצאים במקום בסענה ולהתפלל עליהם.