האם מכיוון שרמ"א כתב, שמא, ג- "מקום שנושאין המת מעיר לעיר אם זה מקום קרוב הוי כאלו מועל לפניו, אבל אם הוא מקום רחוק כגון מהלך שתי ימים מותר עד שיבואו לעיר קבורתו", וממילא בשאלתנו אין לו דין אונן עד יום הקבורה, שהמת יגיע לארץ, ויהיה חייב במצוות?

כיון שהמקום הוא רחוק גם הרגשת הצער קלה יותר ואז חייב במצוות עד יום הקבורה שמתו הגיע לפניו ממש.