א. האם מותר לחולה סופני להחליט להפסיק ליטול תרופות המחזיקות אותו בחיים? האם יש הבדל בין אדם צעיר לאדם בסוף ימיו? וכיצד על משפחתו להגיב על החלטה זו? ב. מהי ההלכה לגבי חולה שרצונו היה שלא יחזיקו אותו בחיים באמצעות תרופות וכעת הוא אינו מודע למצבו? (כגון במחלת הפרקינסון בשילוב עם דמנציה או אלצהיימר) ג. האם מותר לאדם בתחילת מחלה סופנית להורות לבניו שלא לטפל בו, כאשר הוא מגיע למצב בו אינו מודע לעצמו?

כל רגע חיים הוא ערך. לכן אין לקצר את החיים, גם לא בצורה פאסיבית. ייתכנו מקרים חמורים של חולה סופני שמצבו הולך ומידרדר והוא בלתי הפיך שבהם הארכת החיים יש בה רק סבל גדול מאוד. הפוסקים מתירים במקרה כזה להימנע מפעולות חריגות המאריכות את החיים ללא תועלת כגון ניתוח וכדו'. אך חמצן, נוזלים ומזון אין להפסיק בשום פנים ואופן. תרופות דומות יותר למזון.