1. מה יותר חמור - אכילת חזיר בשיעור כזית (28 גרם) או אכילת זבובון שלא שוקל אפילו גרם? 2. כמה חרקים מצויים בחסה רגילה? 3. האם שטיפת הירק ואף השרייתו בחומץ \ מי מלח \ מי סבון \ כל חומר אחר מסירים את כל החרקים? 4. מדוע מותר לשתות מים הרי גם בהם נמצאים חרקים שלא נראים בעין? 5. למה אוסרים ירקות עלים רגילים הרי בדורות הקודמים כולם אכלו אותם והם יותר בריאים שהרי לא מרססים אותם בחומרי הדברה? 6. מה החשש בירקות קפואים הרי שטפו וחלטו אותם (ברותחים) לפני ההקפאה?

1. כאשר אוכלים חזיר עוברים על לאו אחד: "ואת החזיר...מבשרם לא תאכלו..."(ויקרא יא, ז-ח). שיעור אכילה המחייב (מלקות) הוא כזית. לעומת זאת כאשר אוכלים בריה שלמה כגון: זבובון מתחייבים במלקות אף אם שוקל כל שהוא. אולם משום שאיסור אכילת שרצים נכתב מספר פעמים בתורה שעל אכילת שרץ השורץ בארץ חייבים מלקות משום חמישה לאוים: "אל תשקצו את נפשתיכם בכל שרץ השורץ על הארץ ", " ולא תטמאו בהם "(ויקרא יא, מג), " וכל השרץ...לא יאכל "(ויקרא יא, מא), " וכל השרץ...לא תאכלום "(ויקרא יא, מב), " ולא תטמאו...בכל השרץ "(ויקרא יא, מד). ואם הוא גם מעופף כגון: זבובון נוסף לאו שישי " וכל שרץ העוף...לא יאכלו "(דברים יד, יט). לכן ברור שאכילת זבובון חמור פי שש מאכילת כזית חזיר. 2. בירק רגיל יכולים להימצא בין עשרות למאות חרקים. בממוצע 50 חרקים. מכאן שאם נתחשב רק בחרקים שלא מעופפים אפשר לעבור על 250 לאוים (250=50x5) באכילת חסה אחת. 3. אין שום חומר חדש שמוריד את כל סוגי החרקים כאשר משירים את הירק בתוכו. הדבר נבדק במשך יותר מעשר שנים ע"י גדולי המומחים בנושא (לפני שכותבים הפוך מן הראוי להתייעץ עם המומחים). החרקים הבאים לא יורדים בשריה בחומר: זבוב המנהרות, ביצים (=אחרי 3 ימים נהפכים לחרקים) אקריות, כנימות עלה וזחלי עש. החרקים הבאים יורדים בשטיפה מעלים רחבים לא מפותלים כגון: חסה עלי סלק (מנגולד): זבובים, עכבישים, טריפסים ופסוקים. אולם מכרוב, כרובית, ברוקולי, בצל ירוק, לוף וכו' הם נכנסים בפיתולים ולכן לא כולם יוצאים אף בשטיפה. 4. ערוך השולחן (יורה דעה פד, לו) "...ולפי זה איך אנו שותים מים?...דלא אסרה התורה במה שאין העין שולטת בו דלא ניתנה התורה למלאכים דאם לא כן...כל האוויר הוא מלא ברואים דקים... אמנם במה שהעין יכול לראות אפילו נגד השמש ואפילו דק מן הדק הוא שרץ גמור". מכאן שאנו שותים מים ונושמים דרך הפה כי לא חוששים לברואים שלא רואים אותם בעין. אולם אי אפשר להקל בחרקים שלא רואים אותם בהסתכלות חיצונית בירק כגון כרובית או תירס קלחים כי אפשר לראות את החרקים בעין בבד סינון, אחר סינון הנוזל שבו שטפו ושרו את הירק אחר שפורק לגורמים. נוסף לכך הרבה פעמים אדם שלא מתמצא בחרקים חושב שאין חרקים אולם כאשר מראים לו אותם הוא רואה אותם. 5. ברור שאסור לאכול ירקות ופירות שיש בהם חומרי הדברה שהרי מההלכה סכנה בריאותית יותר חמורה מאיסור הלכתי. הרבנות הראשית עשתה בדיקות למציאת שאריות של חומרי הדברה ומשום כך פסלה בעבר חברות של ירקות עלים למרות שלא נמצאו אצלם חרקים. בעקבות כך חלק מהחברות העלים המפוקחות על ידי חברה חיצונית שעושה להם בדיקות בנושא הדברה מציינות זאת על השקיות. לעומת זאת גם בירקות ופירות רגילים משתמשים בחומרי הדברה ועליהם אין פיקוח יסודי. כבר נכתב לפני 200 שנה בחכמת אדם (לח, טו): "הירקות בכל המדינות מוחזקים בתולעים וכן ירק פטרוזליה...וכן בצלים ירוקים...וצריך לבדוק היטב היטב וכן קטניות ירוקות בעודן בשרביטין מוחזקים מאוד בתולעים ואסור לאוכלן עד שיפתח כל שרביט ושרביט ובדוק כל אחד בפני עצמו, ומה שאומרות הנשים שמהבהבין הירקות באש - אינו מועיל. ומין ירק...אין לך קלח וקלח שאין בו כמה וכמה תולעים...". וכן נכתב לפני 120 שנה בבן איש חי (שנה שניה נשא ח): "...ויש ירקות שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן...סלק (עלים)... נענע - שומר נפשו ירחק מהם... וירא שמים יסלקו מביתו ולא יבא על שולחנו. ובביתנו לא יכנס הסלק (עלים) למאכל ורק בראש השנה יביאו אותו על השולחן לראותו בלבד בשביל הבקשה שבהם. ועלי הגפנים כבר אסרום רבני ארץ יע"א לגמרי ולא יועיל להם בדיקה...". מכאן אנו רואים שגם בדורות הקודמים אסרו ירקות המוחזקים בחרקים. הרמב"ם (מאכלות אסורות ב, טו) פסק: "...לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברים לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת...". השולחן ערוך (יורה דעה פד, ח) פוסק כדברי הרמב"ם ומוסיף עליו הרמ"א: "ולא מהני בהם אם בדק הרוב אלא צריך לבדוק כולם דהוי מיעוט דשכיח". השפתי כהן (שם כח) מבאר: "וכל שמצוי אין סומכים על בדיקת הרוב ודומה לבדיקת הריאה... וכך כתב הרשב"א". ירקות העלים מוחזקים בחרקים, לכן בגידולים המיוחדים בחממות בודקים לפני השיווק לפחות 2 אחוז. היות ולא בודקים את הכל אם נמצאו בהם חרקים שלא יורדים בשטיפה פוסלים את הירקות. ואם נמצאו פחות מחמישה חרקים שיורדים בשטיפה בירקות שהשטיפה מועילה בהם (כמבואר בסעיף 3) משווקים אותם כי סומכים על הקונים שישטפו אותם לפני השימוש (על השקיות מודפס שיש לשטוף לפני השימוש). לכן בירקות שנמכרים שטופים מוכנים לאכילה על פי נהלי הכשרות אפשר לשווק אותם רק כאשר לא נמצא בהם אף חרק כי ברור שלא ישטפו אותם. 6. בשנת תשס"ח נבדקו ברוקולי וכרובית קפואים מייצור מקומי בארץ שגודלו בשטח פתוח והתוצרת נמצאה מאוד נגועה. התוצאה התקבלה למרות שהירקות הנ"ל נשטפו ועברו חליטה לפני ההקפאה. בעקבות דרישה של הרבנות הראשית הברוקולי והכרובית של המפעלים מופקחים ומושגחים במשך הגידול, לפני הקטיף ובסוף הייצור. ההשגחה הנ"ל הקטינה בהרבה את החרקים שנמצאים בירקות. אולם עדיין נמצאים חרקים [פחות מ5% מהבדיקות המדגמיות (לא בודקים את הכל) בסוף הייצור] ולא הגיעו ל0 חרקים כמצוין בסעיף 5. בברכה הרב חגי בר גיורא תשובת הרב יעקב אריאל