(נב. באמצע – נב: באמצע)

חלק א - נשתברו רוב הצלעות

א. רוב צלעות – בבהמה 13 זוגות צלעות (=26), אך אומר רי"ח שאנו מחשיבים רק את הגדולות עם מח – 11 זוגות (22). אם נשברו רוב מתוכם (12) – טריפה.
ב. ברייתא - לא משנה באיזה צד.
ג. זעירי - השבר בחצי הקרוב לשדרה.

חלק ב - נעקרו הצלעות – (נב. 2+ ברחבות)

א. צריך רוב:  רי"ח – שני צדדים (12), עולא (מחמיר) – צד אחד (6).

ב. רב – נעקרה צלע וחוליה – טריפה. (בהמשך נעמיד שהכוונה לחצי חוליה).

ג. שאלו רב כהנא ורב אסי את רב – נעקרו 2 צלעות מקבילות ללא החוליה?
אמר להם – הרי זהו גיסטרא (חציית הבהמה) – וזה אפילו נבילה!

שאלות:

1. והרי גם המקרה של רב (B) הוא גיסטרא (אם נעקרה החוליא, אז גם הצלע המקבילה נעקרה).
   תשובה – שם נעקרה רק חצי חוליה (והצלע השנייה נשארה).
2. למה זה נבילה, הרי לעיל (A) עולא ורי"ח הצריכו רוב כדי שיהיה טריפה.
   תשובות:
3. לעולא – שם זה כשאינן מקבילות, אך במקבילות מספיק 2 צלעות.
4. לרי"ח – לא ניתן לענות ששם אינן מקבילות, שהרי על כרחנו לפחות 2 מקבילות.
   אלא – כאן מדובר שגם החוליה נחסרה בחציה, כלומר כמעט כמו הדין של רב.

[ולמה שאלו על 2 ולא 1?
כדי שאם יענה כשירה, ידעו שכל שכן ב-1.
ואם יענה שלא כשירה, יאמר זאת בצורה תקיפה, וכך יבינו שאפילו אחד טריפה. (ומה שקרה בפועל שצעק שזהו גיסטרא, הבינו שב-1 זה לפחות נבילה).

ד. שמואל – (נב. 2-) נעקרה צלע מעיקרה (ר"ת – עם חלק מהחוליה) – טריפה (כדעת רב).
קשה – שמואל אומר שלפי ב"ה נעקרה חוליה אחת טריפה. משמע שדווקא חוליה שלימה עם שתי צלעותיה.
תשובה – שם הכוונה לחוליות ללא צלעות – החוליות שבסוף עמוד השדרה.

[הערות: (נב: 7+)
א. המחלוקת המקורית של ב"ה וב"ש היא לגבי כמה יחסר מעמוד השדרה כדי שלא יטמא באוהל (ב"ה – 1, ב"ש – 2), ושמואל אמר שנחלקו גם לגבי כמה יחסר ויטריף.
שאלה על שמואל – לפי זה ב"ה מחמירים, אז למה לא הוזכר בקולי ב"ש? כי השאלה העיקרית שם לגבי אוהל, ובזה ב"ה מקלים.

ב. אגב, בירור עוד שתי טריפות ששמואל הזכיר:
1. גולגולת שנחבסה ברובה (נתרסקה ממכות, אך לא נחסרה),
בעי ר' ירמיה – רוב גובהה או היקפה? תיקו.
2. בשר החופה את רוב הכרס ברובו (הדופן החיצונית של הבטן).
רב אשי - מה קרה לבשר? קרוע ונמצא או דווקא אם ניטל לגמרי?
תשובה – תלמד מהמשנה עצמה – "נקרע רוב החיצונה", והסביר ר' יוסי בר"ח שזה דופן הבטן.
דחייה – שמואל חולק על ההסבר של רי"ס בר"ח, ולדעתו המשנה לא עוסקת בדופן החיצונית אלא בחלק הפנימי ש"יש בו מילת" (בליטות כעין צמר), ושמואל הוסיף טריפה זו ממסורת.