^ 1. רמב"ם (פ"ו מהל' ביכורים הל' י) "נכרי שהפריש חלה אפילו בארץ ישראל אינה חלה...", על-פי הגמרא במנחות (סז ע"א), וכן ברמב"ם (פ"ד מהל' תרומות הל' א) שם כתב לגבי הפרשת תרומה ד"אין עושין שליח גוי" להפריש מעיסת ישראל, ועוד שם (הלכה ב), "חמישה לא יתרומו, ואם תרמו - אין תרומתן תרומה: החרש, השוטה והקטן והנכרי שתרם של ישראל ואפילו ברשותו...", ובפ"ה מהל' ביכורים הי"ד מקיש הפרשת חלה להפרשת תרומה, "וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה, כך בחלה...".
אמנם, כאשר מדובר בעיסה שהגוי קנה מיהודי לאחר שכבר נתחייבה בחלה, ייתכן שאז הפרשת הגוי תועיל, עיין ב"מעדני ארץ" (תרומות פ"ד הל' טו אות ב ד"ה ובדעת וד"ה צריכין) שסובר כך, אם כי גם הוא מביא חולקים.
^ 2. כמפורש שם ברמב"ם (פ"ו מהל' ביכורים. וגם בהשוואתו שם בפ"ה להלכות הפרשת תרומה אין רמב"ם מבחין בין חלת ארץ-ישראל לבין חלת חוץ-לארץ למרות שבאותו הפרק מדבר על שניהם.
^ 3. אמנם כאן יש לחוש, שמא נכשיל על-ידי-זה אנשים, כי לא יבחינו בין לחמים עם מדבקות לבין לחמים בלי מדבקות, ויאכלו לחמים שלא הופרשה מהם חלה. על הרב המקומי לשקול את המצב לפי ראות עיניו.
^ 4. ויש להעיר שבחלת חו"ל אפשר להפריש אפילו מן הנותר, אחר אכילת עיקר הלחם, ראה מס' ביצה (ט ע"א) "אמר שמואל, חלת חוץ-לארץ אוכל והולך, ואח"כ מפריש", וכן פסק מרן המחבר (יו"ד סי' שכג) "מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם".
^ 5. אם היה בכל עיסה שיעור המחייב בחלה, אין צריך שהכול יהיה מוקף ממש, אלא די בכך שכל הלחמים שמהם הוא מפריש עכשיו, יהיו לפניו ויהיו סמוכים זה לזה (שו"ע יורה דעה סי' שכה, סעיף ב ובש"ך שם ס"ק ו). ובעל "משנה ברורה" מפרט (סי' תנז ס"ק ז), "דהבית מצרפן ויכול להפריש מזה על זה. וזהו דוקא כשהם מונחים בלא כלים, אבל אם הם מונחים בכלים, צריך לקרב הכלים להדדי ויהיו פתוחים למעלה". וב"שער הציון" שם (אות יג) הוא מוסיף, "ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו כל כלי מונח בבית אחר והפריש מזה על זה, מהני, כיון שיש בכל עיסה כשיעור".
^ 6. כמובן שגם שאפשר לכתוב בתעודת-הכשרות, בהבלטה, שלא הופרשה חלה מן המוצרים, ושכל אחד יפריש בביתו מכל מוצר בנפרד. אלא שאנו חוששים מלהציע פתרון זה משום שנראה ודאי, שזה יכשיל אנשים באי-הפרשת חלה.
^ 7. שהרי לא יאפה יותר לחמים במחזור זה.
^ 8. כל חלק כזה יהיה קצת יותר מכזית (כזית הוא שיעור הפרשת החלה הנהוג, ראה רמ"א יורה דעה סוף סי' שכב), כדי שהיהודי יוכל אחר כך להפריש ממנו את החלה עצמה (ראה רמ"א סוף סי' שכג שם).
^ 9. עיסה אחת פירוש - כל שנלוש יחד, ורק במקרה זה אין דורשים הפרשה מן המוקף, ראה רמ"א (יו"ד סוף סי' שכג). והרי אם מפרישים את החלה אחר שהלחם כבר נמכר, ודאי שאין מפרישים מן המוקף, ועל כן דורשים שתופרש החלה מכל עיסה כשלעצמה.
^ 10.כאשר מדובר בלחמניות עדיף לכאורה שהגוי ישים בצד לחמניה אחת מכל אפייה, שהרי חתיכות עיסה עלולות להתלכלך ולהתקלקל. ברם, דרך זו תעזור רק אם כל הלחמניות באותה האפייה באות מעיסה אחת, שאם לא כן, שוב נתקל בדרישת "מן המוקף". ויש להוסיף שלכתחילה אכן עדיף להפריש חלה מן העיסה, כלומר לפני האפייה, ראה "משנה ברורה" (סי' תנז ס"ק ה).
^ 11.כי רק אם יתקשר לטלפון הנייד, ייתכן שהמשגיח ייכנס ממש בזמן הפרדת החתיכות, ועל כן הגוי יפחד לשקר ולא להפריש כדרוש. אבל אם יתקשר לטלפון שבבית המשגיח, הרי יודע הגוי שהמשגיח לא יגיע עכשיו, והוא יוכל לפי אוות נפשו חתיכה אחת מכל העיסות ולחלק אחר כך את מה שהפריש לחתיכות קטנות, ולטעון שכל חתיכה מקורה בעיסה אחרת. וכל שכן שלא יהיה שייך כאן ההיתר של מירתת, אם אין הגוי מתקשר למשגיח בכלל, שלכאורה מירתת מועיל רק כדי למנוע פעולה, כגון הכנסת אוכל טרף (כי ייתכן שהישראל ייכנס בדיוק בזמן המעשה), אבל אין הוא מועיל להבטיח עשיית פעולה שאין לה זמן קבוע (כי כאשר נכנס הישראל, יוכל הגוי לטעון, שכבר עשה את הפעולה, או שהנה הוא עומד לעשותה).
^ 12.הואיל ובדרך זו תיתכנה תקלות, עדיף שהרב יפריש שוב, ליתר בטחון (ובלי ברכה), מן הלחמים שהוא קונה, ויכוון לפטור את כל שאר הלחמים שנילושו יחד עם מה שממנו הוא מפריש. וגם יש מקום לשקול, אם עדיף לייעץ גם לאנשי הקהילה לעשות כך, כלומר שיחמירו לשוב ולהפריש בביתם, או שמא נערער על-ידי-זה את אמונם במהימנות ההשגחה על המאפיה, ואז נראה שיצא שכרם בהפסדם.