בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
ז' ניסן

ספר הכוזרי מאמר שני כ' (חלק ב')

היום נלמד מדוע חייבים לקבוע נקודה שבה השמש תחילה את סיבובה ושם הימים מתחילים בשביל לדעת איזה יום היום ומתי שבת. החבר מסביר שנקודה זו היא בקו של ארץ ישראל.

undefined

בשביל הנשמה

ניסן תשע"ג
3 דק' קריאה
וּמְחֻיָּב שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַשָּׁעוֹת עִקָּר בִּקְרִיאַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מְקוֹם הַתְחָלָה לִקְרִיאַת שְׁמוֹת הַיָּמִים, בֵּינָהּ וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵת הַתְחָלַת הַקְּרִיאָה בְּשֵׁם, שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְלֹא יֶחְדַּל לְהִמָּשֵׁך שֵׁם הַשַּׁבָּת, לְמָשָׁל, עַל תְּחִלַּת הַיּוֹם, אֲשֶׁר הִתְחִילָה הַשֶּׁמֶשׁ הַסִּבּוּב מִסּוֹף הַמַּעֲרָב, וְרָאָה אוֹתָהּ אָדָם שׁוֹקַעַת וְהוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְקָרָא תְּחִלַּת הַשַּׁבָּת, עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל עֻמַּת רֹאשׁוֹ אַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, וְהָיָה עֶרֶב לִתְחִלַּת סִין, וְנִקְרָא שָׁם גַּם כֵּן תְּחִלַּת הַשַּׁבָּת, וְהָיָה סוֹף גִּדְרֵי הַקְּרִיאָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּה שֶּׁאַחֲרָיו אָמְנָם יִקָּרֵא בַּאֲשֶׁר הוּא מִזְרָח לִמְקוֹם הַתְחָלַת הַיָּמִים.
וְאֵין לְהִמָּלֵט מִמָּקוֹם מִשְׁתַּתֵּף שֶׁיִּהְיֶה סוֹף מַעֲרָבוֹ וּתְחִלַּת מִזְרָחוֹ, וְהוּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תְּחִלַּת הַיִּשּׁוּב. וְאֵין זֶה בְּדִין הַתּוֹרָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּדִין הַטֶּבַע גַּם כֵּן, כִּי הִנֵּה לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִהְיוּ יְמֵי הַשָּׁבוּעַ נִקְרָאִים בְּשֵׁם אֶחָד בְּעַצְמוֹ לַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ אֶלָּא בְּשֶׁנִּקְבַּע מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה הַתְחָלָה לַקְּרִיאָה, וּמָקוֹם קָרוֹב אֵלָיו לֹא יִהְיֶה מִזְרָח לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא הָאֶחָד מִזְרָח גָּמוּר וְהָאַחֵר מַעֲרָב גָּמוּר. וְאִם לָאו, לֹא תִּשְׁלַם לַיָּמִים קְרִיאַת שֵׁם יְדוּעָה, מִפְּנֵי שֶׁכֹּל מָקוֹם מִמַּעֲגַל אֶמְצַע הָאָרֶץ מִזְרָחִים וּמַעֲרָבִים יָחַד, וְתִהְיֶה סִין מִזְרָח לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַעֲרָב לְתַחְתִּית הָאָרֶץ, וְתַחְתִּית הָאָרֶץ מִזְרָח לְסִין וּמַעֲרָב לַמַּעֲרָב, וְהַמַּעֲרָב מִזְרָח לְתַחְתִּית הָאָרֶץ וּמַעֲרָב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְפִיכָך לֹא יִהְיֶה מִזְרָח וְלֹא מַעֲרָב וְלֹא הַתְחָלָה וְלֹא סוֹף וְלֹא שֵׁמוֹת יְדוּעִים לַיָּמִים, וְהַסֵּדֶר הַנִּזְכָּר נָתַן שֵׁמוֹת יְדוּעִים לַיָּמִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אֲבָל לִקְרִיאַת הַשֵּׁם רֹחַב עַל כֹּל פָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לְהַכִּיר הָאֳפָקִים בְּכֹל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה מֵהָאָרֶץ, כִּי הִנֵּה בִּירוּשָׁלַיִם עַצְמָה מִזְרָחִים וּמַעֲרָבִים רַבִּים, וְשֶׁמִּזְרַח צִיּוֹן, לְמָשָׁל, זוּלַת מִזְרַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַעַגְלֵי אָפְקֵיהֶם שׁוֹנִים בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר לֹא יַשִּׂיגוּם הַחוּשִׁים, כֹּל שֶׁכֵּן דַּמֶּשֶׂק מִירוּשָׁלַיִם. וְלֹא יִמָּלֵט מִלּוֹמַר שֶׁשַּׁבַּת דַּמֶּשֶׂק קֹדֶם שַׁבַּת יְרוּשָׁלַיִם וְשַׁבַּת יְרוּשָׁלַיִם קֹדֶם שַׁבַּת מִצְרַיִם, וְאִי אֶפְשָׁר מִבְּלִי קְבִיעַת רֹחַב.

___________________________
וּמְחֻיָּב שיהיו שמונה עשרה וכו' – להבנת הפיסקה ראה באורים בהרחבה.



ביאורים
ארץ ישראל אמנם מיועדת אך ורק לעם ישראל, אבל אין כאן מטרה לאומית מצומצמת, אלא מטרה אוניברסאלית של תיקון עולם. ישנה הקבלה בין חלוקת האנושות לעמים לבין חלוקת העולם לארצות, כאשר במרכז האנושות ניצב עם ישראל, ובמרכז העולם ניצבת ארץ ישראל. עם ה' וארץ ה' אינם יחידה נבדלת, אלא חלק בלתי נפרד מהעולם כולו, וזהו החלק המרכזי והמובחר שמורה את דרך הישר לכולם. 'ארץ ישראל לעם ישראל', זהו אינטרס כלל אנושי, ולא אינטרס צר של קבוצה מצומצמת. המציאות של האדם בעולם נתונה במסגרת כפולה של שני מרכיבים: מקום וזמן ['עולם, נפש, שנה', מאמר ד פסקה כה]. החבר עסק באדם – עם ה', ובמקום – ארץ ה', וכעת הוא מוסיף את הזמן – מועדי ה'. התרכובת של שלושת המימדים האלוהיים יחד, מייצרת את העוצמה הרוחנית הגבוהה ביותר. הזמן והמקום אינם שני מרכיבים נפרדים שרק מייצרים שלימות עם האדם. בין הזמן והמקום האלוהיים ישנה תלות, שקובעת אחדות מלאה ביניהם: המקום תלוי בזמן (הקרקע שובתת בשמיטה וחוזרת לבעליה ביובל), והזמן תלוי במקום (השבת והמועדים נקבעים לפי מחזור השמש היומי שבארץ ישראל).
כיוון שהשמש זורחת במזרח, מסתבר לקבוע את הקצה המזרחי של היישוב כנקודת ההתחלה של היום. בעבר, קודם גילויה של אמריקה, סברו שהעולם מחולק לרצף של יבשות וימים: מצד אחד רצף יבשתי, מהקצה המזרחי של אסיה ועד הקצה המערבי של אירופה ואפריקה, ומצד שני רצף ימי במקביל. הקצה המזרחי של היישוב לפי זה הוא ארץ סין, ולכן מבחינה טבעית שם מתחיל היום. החבר מחדש, שמבחינה רוחנית ארץ ישראל היא תחילת היום, ולכן הזמן ההלכתי (שבתות ומועדים) מתחיל לחול בעולם בראשונה מארץ ישראל. גם בפועל, השבת נקבעה לראשונה בארץ ישראל על ידי אדם הראשון שגר בה, וקרא שמות לימים. גם הציווי על השבת נאמר לראשונה בארץ ישראל, באלוש ובהר סיני הכלולים בגבולות הארץ כדלעיל.

הרחבות
1. סמיכות סוגיית הזמן לסוגיית המקום
ריה"ל מסמיך כאן את סוגיית המקום, שבה הוא מסביר על קדושת ארץ ישראל ובית המקדש, לסוגיית הזמן, שבה הוא מסביר על קדושת הזמנים ובתוכם השבת. הזמן והמקום הם שניים משלושת מרכיבי המציאות. חלוקה זו מופיעה כבר בספר יצירה , שם כתוב: " עדים נאמנים, עולם ונפש ושנה" [ספר יצירה ב, ו]. לספר יצירה גרסאות וחלוקות רבות. המקור מתאים לפירוש ספר יצירה לרס"ג, מהדורת הרב קאפח]. ' עולם ', הינו מימד המציאות, מימד המקום, כל הדברים הקיימים שבידינו כדי לחוש בהם. ' שנה ', היא מימד הזמן שמעניק משמעות ומסדר את חיינו. ' נפש ', היא החיות הכללית ששיאה האדם, והיא המרכיב השלישי של המציאות. הרעיון שעומד בבסיס הסמיכות הזו הוא אחדות המציאות בכל שלושת רבדי ההופעה שלה. השורש (נפש), היציאה אל הפועל (זמן) והתכלית (עולם).
בנוסף, שכלנו שיודע לחשוב רק במושגים מוגבלים של זמן ומקום, לא יכול לתפוס את האלוהים כיוון שאינו גובל לא במקום ('מלא כל הארץ כבודו') ולא בזמן ('אני ראשון ואני אחרון'). זוהי גם לשון הפתח אליהו: " לית מחשבה תפיסא בך כלל" [תיקוני זוהר הקדמה דף י"ז].

שאלות לדיון

מדוע יש משמעות למקום שממנו התחילה השבת?
מדוע החכמות המסופקות התחזקו דווקא אחר סוף הנבואה?



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il