"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיהו נ"ח יג).

"ודבר דבר - שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול" (מסכת שבת דף קיג ע"א וע"ב).

"ואמר רבי אלעזר: פוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה: משדכין על התינוקות ליארס בשבת, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. - אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר, חפציך - אסורים, חפצי שמים - מותרין" (מסכת שבת דף קנ ע"א).

"אם כן בנדון דידן שהמפקד נצרך להביא תועלת למדינה מהרבה בחינות ודאי יחשב דבר מצווה" (עמוד הימיני סימן יג סע' יג). לכן מותרת הספירה גם לצורך מלחמת רשות כי גם היא צורכי הרבים וממילא מוגדרת כדבר מצוה. בעל פאת השולחן אף הגדיל ואמר שמנין לצורך הזמנת אורחים כראוי לסעודת שבת ויום טוב גם הוא מותר על ידי דבר אחר כי גם זה צורך מצוה יחשב. כלומר כל צורך הקשור למצוה ולרבים (גם לא כלל האומה) נחשב כצורך המתיר מניין על ידי דבר אחר וכל שכן מניין המיועד להגברת רווחתם של כלל אזרחי מדינת היהודים המתחדשת לעיניינו כ"ראשית צמיחת גאולתנו".