ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
יצחק בן שלום
יא. מֵרַעְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁהֵם מְבִיאִים לִידֵי עַצְבוּת צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק לִפְעָמִים, כִּי יְסוֹד הַשִּׂמְחָה הַקְּשׁוּרָה בְּעֹמֶק הַקֹּדֶשׁ הוּא גָּדוֹל מִכָּל תֹּכֶן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר בָּאוֹת לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ עִצָּבוֹן* יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם עַד שֶׁתִּתְכּוֹנֵן מַחֲשַׁבְתּוֹ, וִיקַבֵּל עָלָיו כָּל הַתֹּכֶן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם בְּדֶרֶךְ חֶדְוָה וְשִׂמְחָה הָרְאוּיָה לְיִשְׁרֵי לֵב עוֹבְדֵי ד' בֶּאֱמֶת.
עצבון הליקוי הנשמתי
יב. יֵשׁ עִצָּבוֹן פְּנִימִי, שֶׁבָּא מֵהַרְגָּשַׁת הַלִּקּוּי• הַנִּשְׁמָתִי. בְּיִחוּד כְּשֶׁהַתְּכוּנָה הַמַּעֲשִׂית הִיא לְקוּיָה, וְאֵין הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל הָאַחֲרָיוּת• הַמַּעֲשִׂית מְפֹרֶטֶת כָּל כָּךְ, מַרְגֶּשֶׁת הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר בְּחֶסְרוֹנָהּ מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּחַ הַמַּעֲשִׂי הוּא קָרוֹב לְחוּגָהּ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל הַחוּג הַמַּעֲשִׂי, שֶׁלְּקֻיּוֹתֵיהֶם מִתְפַּשְּׁטוֹת יוֹתֵר בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי• הָרָחוֹק, הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַרְגִּישׁ חֶסְרוֹנָם עַד כְּדֵי עִצָּבוֹן, וִיכוֹלִים לִהְיוֹת יוֹתֵר שְׂמֵחִים בְּטִבְעָם. אָמְנָם, מִי שֶׁלִּקּוּיָיו הַמַּעֲשִׂיִּים נוֹגְעִים לְלִבּוֹ, וּשְׁאִיפוֹתָיו הֵן רוּחָנִיּוֹת אַדִּירוֹת, יִרְאֶה לְהַגְבִּיר אֶת הַשֶּׁטֶף הָרוּחָנִי• וּלְשַׁעְבְּדוֹ• לָעוֹלָם הַמַּעֲשִׂי בְּאֹפֶן שֶׁיָּאִיר אֶת הָאֹפֶק הַמַּעֲשִׂי, וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂית• יִתְפַּתַּח, וְהָיָה לְמָאוֹר שֶׁל תְּשׁוּבָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁיְּתַקֵּן אֶת הַכֹּל, אֶת הַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהָעִיּוּנִיִּים• בְּיַחַד.
לא לפחד מפגמי המזג
יג. אַף עַל פְּגָמִים שֶׁיְּסוֹדָם הוּא חֲלִישׁוּת הַגּוּף* צְרִיכִים לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִתְפַּחֵד יוֹתֵר מִדַּי, בְּיִחוּד מִפְּנֵי הַפְּגָמִים הַלָּלוּ שֶׁהַמֶּזֶג הַחוֹלֶה שֶׁל הַגּוּף הוּא סִבָּתָם, שֶׁכְּבָר יֵשׁ פֶּתַח גָּדוֹל לְחֶסֶד עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב ד' לוֹ עָווֹן אֶת מַה שֶּׁבָּא לְיָדוֹ בְּאֹנֶס הַמֶּזֶג, בֵּין בַּמֶּה שֶׁהוּא בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה. וּכְשֵׁם שֶׁטּוֹבָה הִיא מַרְדּוּת• בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם כָּךְ נְחוּצָה הִיא הַהִתְאַמְּצוּת הַלְּבָבִית•, כְּדֵי לִהְיוֹת נָכוֹן• לַעֲבוֹדַת ד' בְּתוֹרָה וּבַעֲבוֹדָה תַּמָּה, בְּדֵעָה צְלוּלָה עַד כַּמָּה שֶׁהַיָּד מַגַּעַת.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
43 - פרק י"ד ח'-י'
44 - פרק י"ד י"א-י"ג
45 - פרק י"ד י"ד-ט"ז
טען עוד
יג*. לִפְעָמִים מִתְאַמְּצִים לְתַקֵּן הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין מַגִּיעִים. וְסִבַּת הַדָּבָר הוּא שֶׁהַחֶסְרוֹן מֻנָּח בְּאֵיזוֹ חֻלְשָׁה גּוּפָנִית, אוֹ בְּחֶסְרוֹן יְדִיעָה וְהִתְרַגְּלוּת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וְהַחַיִּים, וְאָז הֵם הֵם גּוּפֵי תּוֹרָה•.
___________________________
הַלִּקּוּי – החסרון. הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל הָאַחֲרָיוּת – הקפדה ודקדוק בפרטי הלכה. בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי - בתחום האמוני והמידותי. הַשֶּׁטֶף הָרוּחָנִי – לבנות בנין אמוני ונפשי מתוקן. וּלְשַׁעְבְּדוֹ – לצרפו בקשר פנימי. עֵסֶק הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂית – לימוד הלכה. וְהָעִיּוּנִיִּים – הרוחניים המופשטים. מַרְדּוּת – הכנעה. הַהִתְאַמְּצוּת הַלְּבָבִית – אומץ וגבורה. נָכוֹן – מוכן. הֵם הֵם גּוּפֵי תּוֹרָה – אף שהתיקון הוא בענייני 'עולם הזה', מכיוון שבו תלוי התיקון המוסרי נחשב הוא כעצמותה של תורה.
ביאורים
הרב קוק עוסק כאן בשלושה דברים מצערים העוסקים בענייני החטא והתשובה.
הראשון הוא רגשי התעלות הבאים יחד עם עצבות. לעתים האדם מרגיש נטייה לקודש, אולם הוא יודע שאם ילך אחרי נטייה זו, הדבר יגרום לו עצבות. הרב קוק מבאר שדווקא רגשי הקדושה הבאים יחד עם שמחה הם הגדולים יותר מכולם, ולכן פעמים האדם צריך להסיח דעתו מרגשי קודש שכאלה ולהתעלות דווקא בשמחה. כמובן, אין כוונת הרב קוק שהאדם יוותר על קיום מצוות או יעבור עבֵרה מחשש שהדבר יגרום לו עצבות, שהרי לא הותרו לאדם דברים אלו.
השני, מצוי אצל אדם שנטיותיו הרוחניות חזקות ואילו הנטיות הגשמיות חזקות פחות. אדם כזה עלול להיכשל יותר ולמעוד כאשר עולמו הרוחני נפגש בחיי החומר, כיוון שהוא מוכשר פחות להתמודדות בעולם גשמי. במצב זה, האדם צריך לעבוד ולחבר את עולמו הרוחני לעולם המעשי. אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא באמצעות עיסוק בצדדיה המעשיים של התורה.
השלישי, הוא פחד הנובע מירידות, שחווה האדם, שהגורם להן הוא חולשה גופנית. אדם שגופו חלש או חולה, עלול להימנע מלעשות מעשים טובים או לעשות חטאים. אולם על האדם להשתחרר מפחד זה, להבין שהקב"ה מוחל על מעשה שקרה לאדם באונס, לשוב בתשובה על מה שהיה, להתאמץ להמשיך לעלות מעלה מעלה, ולעבוד את ה' ללא מורא ומתוך צלילות הדעת.
לעתים חולשה גופנית זו גורמת לכך שהאדם מתאמץ לתקן את מעשיו ואינו מצליח. ומכיוון ששורש הבעיה היא בחולשה הגופנית, על האדם לחזק את גופו לצורך תיקונה. בדומה לכך, לעתים חוסר הצלחה בתיקון המעשים, נובע מחוסר ידע או מחוסר ניסיון בענייני העולם ובענייני החיים המעשיים, לכן גם כאן הפיתרון נמצא דווקא ברכישת הידע והניסיון האלה.
הרחבות
*יסוד השמחה ויסוד היראה
מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ עִצָּבוֹן. בספר הכוזרי כתוב: "...העדפת הכוח האחד מביאה להזנחת כוח אחר... כללו של דבר שלושה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו: היראה והאהבה והשמחה. התקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה" [כוזרי ב נ]. בהתאם לכך כותב כאן הרב קוק שיש להיזהר ממחשבות של יראה שפוגעות בשמחה. יש לשלב בין כל כוחות האדם כך שאחד לא יפגע באחר.
*הנזק הרוחני מחולשת הגוף
פְּגָמִים שֶׁיְּסוֹדָם הוּא חֲלִישׁוּת הַגּוּף. בעניין בריאות הגוף והנפש כותב הרב קוק : "החלישות והעייפות הנן מבוא לכל המידות הרעות. הן מעוררות את העיצבון, והעצבות מביאה את הכעס ואת הגאווה, את הקנאה ואת המשטמה, ואת כל הנטיות היותר שפלות. לזאת, ההנהגה של בריאות, של האומץ הגופני, היא עבודת הקודש בעד הכלל ובעד הפרטי" [שמונה קבצים ה קסז]. תחושות רעות ש'סוחב' האדם לאורך הזמן מחדירות בו תחושות של לחץ והוא מרגיש מאוים, וכך כל הסובב אותו נראה לו שמתחרה בו ומתנגד לו. דבר זה מביא לכעס, לקנאה ולמשטמה כלפי הסובב, ולגאווה הנובעת מהצורך להרגיש חזק כדברי הגמרא 'איסטרא בלגינא קיש קיש קריא' [בבא מציעא פה:]. לא כן הוא האדם השמח, הוא מרגיש שלא חסר לו דבר. אין לו סיבה לחשוש מהסובב אותו, והוא ילך עם טבעו הטוב לרצות בטוב האחר ולשמוח בכל הצלחה ובכל טובה של רעהו.
שאלות לדיון
א. מדוע חשובה כל כך השמחה בתשובה? מדוע מסוכנת היא העצבות?
ב. איך נזהה חולשה גופנית כמניעה מחזרה בתשובה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
