מה התורה חושבת על מעמד האישה?
הרב צבי יהודה זצ"ל היה משנן בהקשר זה את לשון חז"ל: "השווה הכתוב אישה לאיש" (קידושין לה.). בכל אישה יש נשמה שהיא חלק אלו־ה ממעל ממש, בדיוק כמו האיש. זו עיקר מעלתו של היהודי, ואין בזה הפרש כלל בין אישה לאיש.
בתפקוד החיצוני ייעדה התורה תפקידים שונים לאיש ולאישה: חלקם מפני האופי המיוחד לכל אחד מהמינים, וחלקם מפני העונש שהושת על האישה בחטא אדם הראשון, "והוא ימשול בך". בדורנו, אנו רואים איך הקללות של אדם הראשון הולכות ומתפוגגות, כמו "בזיעת אפך תאכל לחם", וכך גם קללותיה של האישה. אנו צריכים הרבה לימוד מה שייך לקללה שמסתלקת, ומה שייך לצביון המיוחד של האישה.
עם זאת, כשם שיש מעלה לאיש בנחלה בקביעת השבט, ישנה מעלה עליונה מכך והיא ההכרעה על יהדותו של הבן, שנמצאת דווקא במעמקיה של הדמות הנשית.
האם מה שקורה לי זה בהכרח רמז מה'? ואיך אני אמור להבין מה הוא אומר לי?
אכן, זה בהכרח רמז מה', ואף־על־פי־כן לא תמיד אנו מבינים. כל מאורעותינו נועדו לקרב אותנו אליו יתברך ואל עבודתו, אך לא תמיד אנו יודעים את הכוונה הפרטית.
אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, כלומר שאין פרט במציאות שלא מכוון על־ידי הנהגת ה'. אפילו הרמב"ם, שמפורסמת דעתו שיש רק השגחה כללית ולא פרטית, מבאר שאם באו צרות ואנשים אומרים כי "דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית - הרי זו דרך אכזריות" (הלכות תעניות).
ולפעמים אנחנו יכולים להבין. לדוגמה: אדם שחלילה היה מעורב בתאונת דרכים שנגרמה גם כתוצאה מרשלנותו אך יצא ללא פגע, קיבל איתות משמיים לכך שהוא צריך לעשות תשובה בנושא זהירות בדרכים.
איזה מין תפילה אני צריך, מלאת התרגשות או יציבה ורגועה שמחוברת לשכל?
הצבת השאלה כ"או־או" לא פורשת את כל האפשרויות. האם אין אפשרות להיות מלאי רגש וגם מקושרים לשכל? ודאי שאפשר, וכך ראוי ורצוי.
אמנם, לעתים השקעה בצד אחד מקשה על פיתוח הצד השני, אך פעמים אחרות שההשקעה ברגש מחזקת את השכל, מפני שכשאדם נתון כל־כולו בתוך הדבר אז גם שכלו מאיר לו יותר. מאידך, ההשקעה בשכל מחזקת את הרגש, מפני שכשהדברים בהירים לו, נקודת המבט שלו מאירה, וגם הרגש מתעורר יותר בקלות. אבל אם העניינים סותרים זה את זה – הדבר תלוי בנפשו של כל אחד,
אך למרות זאת ברור שהתפילה בעיקרה שייכת לעולם הרגש, כמאמר רבותינו "איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה".
הרב צבי יהודה זצ"ל היה משנן בהקשר זה את לשון חז"ל: "השווה הכתוב אישה לאיש" (קידושין לה.). בכל אישה יש נשמה שהיא חלק אלו־ה ממעל ממש, בדיוק כמו האיש. זו עיקר מעלתו של היהודי, ואין בזה הפרש כלל בין אישה לאיש.
בתפקוד החיצוני ייעדה התורה תפקידים שונים לאיש ולאישה: חלקם מפני האופי המיוחד לכל אחד מהמינים, וחלקם מפני העונש שהושת על האישה בחטא אדם הראשון, "והוא ימשול בך". בדורנו, אנו רואים איך הקללות של אדם הראשון הולכות ומתפוגגות, כמו "בזיעת אפך תאכל לחם", וכך גם קללותיה של האישה. אנו צריכים הרבה לימוד מה שייך לקללה שמסתלקת, ומה שייך לצביון המיוחד של האישה.
עם זאת, כשם שיש מעלה לאיש בנחלה בקביעת השבט, ישנה מעלה עליונה מכך והיא ההכרעה על יהדותו של הבן, שנמצאת דווקא במעמקיה של הדמות הנשית.
האם מה שקורה לי זה בהכרח רמז מה'? ואיך אני אמור להבין מה הוא אומר לי?
אכן, זה בהכרח רמז מה', ואף־על־פי־כן לא תמיד אנו מבינים. כל מאורעותינו נועדו לקרב אותנו אליו יתברך ואל עבודתו, אך לא תמיד אנו יודעים את הכוונה הפרטית.
אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, כלומר שאין פרט במציאות שלא מכוון על־ידי הנהגת ה'. אפילו הרמב"ם, שמפורסמת דעתו שיש רק השגחה כללית ולא פרטית, מבאר שאם באו צרות ואנשים אומרים כי "דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית - הרי זו דרך אכזריות" (הלכות תעניות).
ולפעמים אנחנו יכולים להבין. לדוגמה: אדם שחלילה היה מעורב בתאונת דרכים שנגרמה גם כתוצאה מרשלנותו אך יצא ללא פגע, קיבל איתות משמיים לכך שהוא צריך לעשות תשובה בנושא זהירות בדרכים.
איזה מין תפילה אני צריך, מלאת התרגשות או יציבה ורגועה שמחוברת לשכל?
הצבת השאלה כ"או־או" לא פורשת את כל האפשרויות. האם אין אפשרות להיות מלאי רגש וגם מקושרים לשכל? ודאי שאפשר, וכך ראוי ורצוי.
אמנם, לעתים השקעה בצד אחד מקשה על פיתוח הצד השני, אך פעמים אחרות שההשקעה ברגש מחזקת את השכל, מפני שכשאדם נתון כל־כולו בתוך הדבר אז גם שכלו מאיר לו יותר. מאידך, ההשקעה בשכל מחזקת את הרגש, מפני שכשהדברים בהירים לו, נקודת המבט שלו מאירה, וגם הרגש מתעורר יותר בקלות. אבל אם העניינים סותרים זה את זה – הדבר תלוי בנפשו של כל אחד,
אך למרות זאת ברור שהתפילה בעיקרה שייכת לעולם הרגש, כמאמר רבותינו "איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה".
