ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
(ג) וְעַל עִסְקֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהִגִּיעוּ אֲלֵיכֶם דְּבָרִים מִשְּׁמִי - לֹא כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא בַּמִּזְרָח הָיָה בְּאִסְפָהָאן, אֶלָּא בְּתֵימָן עָמַד אִישׁ - לְדָבָר זֶה כְּמוֹ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה - וְאָמַר שֶׁהוּא שָׁלִיחַ מְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ לִפְנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְאָמַר לָהֶם שֶׁהַמָּשִׁיחַ שָׁם בְּאֶרֶץ תֵּימָן, וְנִתְקַבְּצוּ לוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה יְהוּדִים וְעַרְבִיִּים, וְהָיָה מְסוֹבֵב בֶּהָרִים. וְכָתְבוּ לִי אַחֵינוּ שֶׁבְּתֵימָן כְּתָב גָּדוֹל, יוֹדִיעוּ לִי מִשְׁפָּטוֹ וְדַרְכּוֹ, וְחִדּוּשִׁין שֶׁחִדֵּשׁ לָהֶם בַּתְּפִלּוֹת, וּמַהוּ אוֹמֵר, וְאָמְרוּ שֶׁכְּבָר רָאוּ מִנִּפְלְאוֹתָיו כָּךְ וָכָךְ, וְשָׁאֲלוּ לִי עַל זֶה. וְהֵבַנְתִּי מִכֹּל הַדְּבָרִים שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הֶעָנִי - חֲסַר דַּעַת, וִירֵא שָׁמַיִם הָיָה אֲבָל אֵין חָכְמָה בּוֹ כְּלָל, וְכֹל שֶׁאוֹמֵר שֶׁעָשָׂה אוֹ שֶׁנִּרְאָה עַל יָדוֹ - שֶׁקֶר וְכָזָב. וּפָחַדְתִּי עַל הַיְּהוּדִים שֶׁשָּׁם, וְחִבַּרְתִּי לָהֶן כְּמוֹ שָׁלֹשׁ קֻנְדְּרֵיסִין* בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ וְסִמָּנָיו וְסִמָּנֵי הַזְּמָן שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ, וְהִזְהַרְתִּי אוֹתָם שֶׁיַּזְהִירוּ לְזֶה הָאִישׁ שֶׁמָּא יֹאבַד וִיאַבֵּד קְהִלּוֹת. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר - לְאַחַר שָׁנָה נִתְפַּשׂ, וּבָרְחוּ כֹּל הַנִּלְוִים עָלָיו. וְאָמַר לוֹ מֶלֶךְ מִן הָעַרְבִיִּים שֶׁתְּפָשׁוֹ: מַה זֶּה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: אֱמֶת עָשִׂיתִי, וּבִדְבַר ה' עָשִׂיתִי. אָמַר לוֹ: מָה הַמּוֹפֵת שֶׁלְּךָ? אָמַר לוֹ: תַּחְתֹּךְ רֹאשִׁי וַאֲנִי אֶחְיֶה. מִיַּד אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ אוֹת גָּדוֹל מִזֶּה, וּוַדַּאי אֲנִי וְכֹל הָעוֹלָם אַאֲמִין וְאֵדַע כִּי שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ. מִיָּד הֲרָגוֹ לְאוֹתוֹ עָנִי, תְּהֵא מִיתָתוֹ כַּפָּרָה לוֹ וּלְכֹל יִשְׂרָאֵל, וְנֶעֶנְשׁוּ הַיְּהוּדִים בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת מָמוֹן. וְעַד עַתָּה יֵשׁ שָׁם חַסְרֵי הַדַּעַת יֹאמְרוּ: עַתָּה יִחְיֶה וְיַעֲמֹד. כָּךְ הָיוּ הַדְּבָרִים. וְאִם שְׁמַעְתֶּם שֶׁהִגִּיעַ כְּתָבִי לְפָאס - שֶׁמָּא אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְתֵימָן הָעָתְקוּ וְהִגִּיעוּ לְפָאס.
סיום
וּכְבָר אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁכֹּל דִּקְדּוּקֵי הַשְּׁאֵלוֹת בְּעִנְיָן זֶה כֻּלָּם שָׂרִיגֵי אִילָן אֶחָד הֵן, וַאֲנִי אֲצַוֶּה לָכֶם בְּדַעְתִּי: "גֹדּוּ אִילָנָא* וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ" (דניאל ד, יא), וְנִטְעוּ בִּמְקוֹמוֹ עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְאִכְלוּ טוּבוֹ וּפִרְיוֹ, וְשִׁלְחוּ יְדֵיכֶם וּקְחוּ גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְהַקב"ה יְזַכֵּנוּ וִיזַכֶּה אֶתְכֶם לֶאֱרוֹת פִּרְיוֹ וְלִשְׁבֹּעַ מִטּוּבוֹ עַד אֲשֶׁר נִחְיֶה לְעוֹלָם, אָמֵן.
התנצלות על הקיצור
נִכְתַּב בְּנַחַץ* גָּדוֹל, בְּי"א בְּתִשְׁרֵי שְׁנַת אתק"ו לַשְּׁטָרוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, יֶשַׁע יִקְרַב.
אַל יַאֲשִׁימוּנִי רַבּוֹתַי עַל קֹצֶר הַדְּבָרִים, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ שֶׁכְּתַבְתִּיו לְשַׁעְתּוֹ, וַאֲנִי טָרוּד הַרְבֵּה מֵרֹב עִסְקֵי הָאֻמּוֹת. וה' יוֹדֵעַ, לוּלֵי הָרַב ר' פִּינְחָס ש"צ שָׁלַח שָׁלִיחַ, וְהִפְצִיר בִּי עַד בּוֹשׁ, וְלֹא זָז מִפָּנַי עַד אֲשֶׁר כְּתַבְתִּיו - לֹא הָיִיתִי מֵשִׁיב עַתָּה, לְפִי שֶׁאֵין לִי פְּנַאי. וּבַעֲבוּר זֶה תְּדִינוּנִי לְכַף זְכוּת. וּשְׁלוֹם אַחַי וְרַבּוֹתַי יִרְבֶּה וְיִגְדַּל.
___________________________________
קֻנְדְּרֵיסִין – מאמרים, חוברות. גֹדּוּ אִילָנָא וכו' – כרתו האילן וקצצו ענפיו, פֵּזרו את פירותיו, השירו והפילו עליו. בְּנַחַץ – בדחיפות.
ביאורים
הרמב"ם מתאר כאן את הרקע לאִגרות בעניין המשיח שהתקבצו יחדיו באיגרת תימן. באותה תקופה אדם אחד סחף רבים אחריו, בכישרון ובהצלחה רבה, בטענה כי הוא מיישר הדרך לפני המשיח. חלק מהטעות של ההמון שהלך אחריו היה בהתבוננות 'אל מראהו ואל גבה קומתו', במקום לבחון את הראיות שאותן הוא נושא עמו. הרמב"ם הבין מיד את הסכנה שבמציאות זו, ולוּ רק מצד הגויים שיפגעו בישראל לאחר שיתברר כי איש זה הינו שקרן, ונחלץ הרמב"ם לפעולה. באיגרת תימן הרמב"ם כותב סימנים אמִתיים למשיח, לתקופה שבה הוא יבוא, ומדדים נוספים לבחינה. בסופו של דבר אחד ממלכי ערב הרג איש זה מפני שלא היו בידו ראיות לאמת את דבריו, ואחרי שבגאוותו התפאר לומר שהוא בן אלמוות. מדובר בתקופה קצרה של שנה אחת בלבד שבה הסתובב אותו משיח שקר, אך משקעים רבים נוצרו בתימן בעקבות אותו המעשה, מצד התנכלות הגויים ומצד הפחד ממשיחי שקר נוספים.
לפעמים אנו נוטים להאמין לדברים שאנו מצפים להם ביותר. הציפייה למשיח טבועה בנפשות ישראל. לא רק יהודים הלכו אחרי אותו אדם אלא אפילו ערבים, כי הרצון להיגאל מקשיי העולם משותף לכל בני האדם. עלינו להיזהר מהפיכת הדמיון למציאות, מפני שתוך זמן לא רב הדמיון יכול להתגלות כשקר גס, ולהסב נזקים רבים לנו ולסובבים אותנו. כך בדיוק קרה עם אותו משיח שקר שהגיע לתימן. כדי לברר את האמת מפני הדמיון הרמב"ם טרח וכתב שלושה קונטרסים המבררים את סימניו האמִתיים של המשיח, וזו הדרכה טובה גם לנו, לברר בראיות מה הם דברי אמת מצד אחד, ומאלו בדיות עלינו להישמר מצד שני.
הרחבות
משיחי שקר
וְאָמַר שֶׁהוּא שָׁלִיחַ מְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ לִפְנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. הרמב"ם מתאר תופעה של איש שפיתה אחריו רבים בטענה שהוא המשיח, וגרם במעשהו מכשול גדול. פעמים רבות משיחי השקר טענו שדבריהם מבוססים על תורת הקבלה, ובשמה הם הפיצו דעות מקולקלות בהמון – הם מיעטו בחשיבות קיום המצוות בפועל והדגישו את הכוונה ואת התכנים הפנימיים של המצוות.
הרשב"א התמודד עם בעיה זו, וביאר שעבודת ה' מבוססת בעיקרה על המצוות שנעשות לשם שמים, ולא על כוונות של מקובלים: "ועל ענין התפלה שאמרת כי בלתי הכוונה נחשבת (– התפילה) כמאומה לָעובד באמת כי הכוונה יסוד הכל. אבל (האמת היא ש)הכוונות רבות ונחלקות למדרגות רבות... ולפי השגת כל אחד ואחד ימצא חן (– לפני הקב"ה). והמדרגה הראשונה שבכוונות, שכל ישראל עומדים עליה, היא שהכל יודעים ומודים שיש אלוה יתברך מחוייב המציאות, חידש העולם ברצונו כאשר רצה, ושנתן תורה לעמו ישראל בסיני תורת אמת וחקים ומשפטים צדיקים. ולו אנחנו ולפניו נעבוד והוא המשגיח על מעשינו... ועל הכונה הזאת יתפלל כל מתפלל בישראל, ואפילו הנשים ועמי הארץ. וכֻלם מקבלים שכר חלף עבודתם אשר הם עובדים. ואפילו מי שאינו יודע לכוין המלות ומחליף מלה במלה מקבל שכר על הכונה הכללית... וחס ושלום למנוע מ(ל)התפלל כל מי שאינו יודע לכוין בכוונות שמכוונים אליהם גדולי החכמים. ולא לרפות ידיהם שאם אתה אומר כן נמצאו הקטנים והנשים ועמי הארץ נמנעים מן התפלה ומן המצוות..." [שו"ת הרשב"א א, תכג].
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
אוי ויי!
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
מה המשמעות הנחת תפילין?
סודה של ברכה
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
