ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
(ג) וְעַל עִסְקֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהִגִּיעוּ אֲלֵיכֶם דְּבָרִים מִשְּׁמִי - לֹא כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא בַּמִּזְרָח הָיָה בְּאִסְפָהָאן, אֶלָּא בְּתֵימָן עָמַד אִישׁ - לְדָבָר זֶה כְּמוֹ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה - וְאָמַר שֶׁהוּא שָׁלִיחַ מְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ לִפְנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְאָמַר לָהֶם שֶׁהַמָּשִׁיחַ שָׁם בְּאֶרֶץ תֵּימָן, וְנִתְקַבְּצוּ לוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה יְהוּדִים וְעַרְבִיִּים, וְהָיָה מְסוֹבֵב בֶּהָרִים. וְכָתְבוּ לִי אַחֵינוּ שֶׁבְּתֵימָן כְּתָב גָּדוֹל, יוֹדִיעוּ לִי מִשְׁפָּטוֹ וְדַרְכּוֹ, וְחִדּוּשִׁין שֶׁחִדֵּשׁ לָהֶם בַּתְּפִלּוֹת, וּמַהוּ אוֹמֵר, וְאָמְרוּ שֶׁכְּבָר רָאוּ מִנִּפְלְאוֹתָיו כָּךְ וָכָךְ, וְשָׁאֲלוּ לִי עַל זֶה. וְהֵבַנְתִּי מִכֹּל הַדְּבָרִים שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הֶעָנִי - חֲסַר דַּעַת, וִירֵא שָׁמַיִם הָיָה אֲבָל אֵין חָכְמָה בּוֹ כְּלָל, וְכֹל שֶׁאוֹמֵר שֶׁעָשָׂה אוֹ שֶׁנִּרְאָה עַל יָדוֹ - שֶׁקֶר וְכָזָב. וּפָחַדְתִּי עַל הַיְּהוּדִים שֶׁשָּׁם, וְחִבַּרְתִּי לָהֶן כְּמוֹ שָׁלֹשׁ קֻנְדְּרֵיסִין* בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ וְסִמָּנָיו וְסִמָּנֵי הַזְּמָן שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ, וְהִזְהַרְתִּי אוֹתָם שֶׁיַּזְהִירוּ לְזֶה הָאִישׁ שֶׁמָּא יֹאבַד וִיאַבֵּד קְהִלּוֹת. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר - לְאַחַר שָׁנָה נִתְפַּשׂ, וּבָרְחוּ כֹּל הַנִּלְוִים עָלָיו. וְאָמַר לוֹ מֶלֶךְ מִן הָעַרְבִיִּים שֶׁתְּפָשׁוֹ: מַה זֶּה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: אֱמֶת עָשִׂיתִי, וּבִדְבַר ה' עָשִׂיתִי. אָמַר לוֹ: מָה הַמּוֹפֵת שֶׁלְּךָ? אָמַר לוֹ: תַּחְתֹּךְ רֹאשִׁי וַאֲנִי אֶחְיֶה. מִיַּד אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ אוֹת גָּדוֹל מִזֶּה, וּוַדַּאי אֲנִי וְכֹל הָעוֹלָם אַאֲמִין וְאֵדַע כִּי שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ. מִיָּד הֲרָגוֹ לְאוֹתוֹ עָנִי, תְּהֵא מִיתָתוֹ כַּפָּרָה לוֹ וּלְכֹל יִשְׂרָאֵל, וְנֶעֶנְשׁוּ הַיְּהוּדִים בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת מָמוֹן. וְעַד עַתָּה יֵשׁ שָׁם חַסְרֵי הַדַּעַת יֹאמְרוּ: עַתָּה יִחְיֶה וְיַעֲמֹד. כָּךְ הָיוּ הַדְּבָרִים. וְאִם שְׁמַעְתֶּם שֶׁהִגִּיעַ כְּתָבִי לְפָאס - שֶׁמָּא אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְתֵימָן הָעָתְקוּ וְהִגִּיעוּ לְפָאס.
סיום
וּכְבָר אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁכֹּל דִּקְדּוּקֵי הַשְּׁאֵלוֹת בְּעִנְיָן זֶה כֻּלָּם שָׂרִיגֵי אִילָן אֶחָד הֵן, וַאֲנִי אֲצַוֶּה לָכֶם בְּדַעְתִּי: "גֹדּוּ אִילָנָא* וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ" (דניאל ד, יא), וְנִטְעוּ בִּמְקוֹמוֹ עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְאִכְלוּ טוּבוֹ וּפִרְיוֹ, וְשִׁלְחוּ יְדֵיכֶם וּקְחוּ גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְהַקב"ה יְזַכֵּנוּ וִיזַכֶּה אֶתְכֶם לֶאֱרוֹת פִּרְיוֹ וְלִשְׁבֹּעַ מִטּוּבוֹ עַד אֲשֶׁר נִחְיֶה לְעוֹלָם, אָמֵן.
התנצלות על הקיצור
נִכְתַּב בְּנַחַץ* גָּדוֹל, בְּי"א בְּתִשְׁרֵי שְׁנַת אתק"ו לַשְּׁטָרוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, יֶשַׁע יִקְרַב.
אַל יַאֲשִׁימוּנִי רַבּוֹתַי עַל קֹצֶר הַדְּבָרִים, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ שֶׁכְּתַבְתִּיו לְשַׁעְתּוֹ, וַאֲנִי טָרוּד הַרְבֵּה מֵרֹב עִסְקֵי הָאֻמּוֹת. וה' יוֹדֵעַ, לוּלֵי הָרַב ר' פִּינְחָס ש"צ שָׁלַח שָׁלִיחַ, וְהִפְצִיר בִּי עַד בּוֹשׁ, וְלֹא זָז מִפָּנַי עַד אֲשֶׁר כְּתַבְתִּיו - לֹא הָיִיתִי מֵשִׁיב עַתָּה, לְפִי שֶׁאֵין לִי פְּנַאי. וּבַעֲבוּר זֶה תְּדִינוּנִי לְכַף זְכוּת. וּשְׁלוֹם אַחַי וְרַבּוֹתַי יִרְבֶּה וְיִגְדַּל.
___________________________________
קֻנְדְּרֵיסִין – מאמרים, חוברות. גֹדּוּ אִילָנָא וכו' – כרתו האילן וקצצו ענפיו, פֵּזרו את פירותיו, השירו והפילו עליו. בְּנַחַץ – בדחיפות.
ביאורים
הרמב"ם מתאר כאן את הרקע לאִגרות בעניין המשיח שהתקבצו יחדיו באיגרת תימן. באותה תקופה אדם אחד סחף רבים אחריו, בכישרון ובהצלחה רבה, בטענה כי הוא מיישר הדרך לפני המשיח. חלק מהטעות של ההמון שהלך אחריו היה בהתבוננות 'אל מראהו ואל גבה קומתו', במקום לבחון את הראיות שאותן הוא נושא עמו. הרמב"ם הבין מיד את הסכנה שבמציאות זו, ולוּ רק מצד הגויים שיפגעו בישראל לאחר שיתברר כי איש זה הינו שקרן, ונחלץ הרמב"ם לפעולה. באיגרת תימן הרמב"ם כותב סימנים אמִתיים למשיח, לתקופה שבה הוא יבוא, ומדדים נוספים לבחינה. בסופו של דבר אחד ממלכי ערב הרג איש זה מפני שלא היו בידו ראיות לאמת את דבריו, ואחרי שבגאוותו התפאר לומר שהוא בן אלמוות. מדובר בתקופה קצרה של שנה אחת בלבד שבה הסתובב אותו משיח שקר, אך משקעים רבים נוצרו בתימן בעקבות אותו המעשה, מצד התנכלות הגויים ומצד הפחד ממשיחי שקר נוספים.
לפעמים אנו נוטים להאמין לדברים שאנו מצפים להם ביותר. הציפייה למשיח טבועה בנפשות ישראל. לא רק יהודים הלכו אחרי אותו אדם אלא אפילו ערבים, כי הרצון להיגאל מקשיי העולם משותף לכל בני האדם. עלינו להיזהר מהפיכת הדמיון למציאות, מפני שתוך זמן לא רב הדמיון יכול להתגלות כשקר גס, ולהסב נזקים רבים לנו ולסובבים אותנו. כך בדיוק קרה עם אותו משיח שקר שהגיע לתימן. כדי לברר את האמת מפני הדמיון הרמב"ם טרח וכתב שלושה קונטרסים המבררים את סימניו האמִתיים של המשיח, וזו הדרכה טובה גם לנו, לברר בראיות מה הם דברי אמת מצד אחד, ומאלו בדיות עלינו להישמר מצד שני.
הרחבות
משיחי שקר
וְאָמַר שֶׁהוּא שָׁלִיחַ מְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ לִפְנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. הרמב"ם מתאר תופעה של איש שפיתה אחריו רבים בטענה שהוא המשיח, וגרם במעשהו מכשול גדול. פעמים רבות משיחי השקר טענו שדבריהם מבוססים על תורת הקבלה, ובשמה הם הפיצו דעות מקולקלות בהמון – הם מיעטו בחשיבות קיום המצוות בפועל והדגישו את הכוונה ואת התכנים הפנימיים של המצוות.
הרשב"א התמודד עם בעיה זו, וביאר שעבודת ה' מבוססת בעיקרה על המצוות שנעשות לשם שמים, ולא על כוונות של מקובלים: "ועל ענין התפלה שאמרת כי בלתי הכוונה נחשבת (– התפילה) כמאומה לָעובד באמת כי הכוונה יסוד הכל. אבל (האמת היא ש)הכוונות רבות ונחלקות למדרגות רבות... ולפי השגת כל אחד ואחד ימצא חן (– לפני הקב"ה). והמדרגה הראשונה שבכוונות, שכל ישראל עומדים עליה, היא שהכל יודעים ומודים שיש אלוה יתברך מחוייב המציאות, חידש העולם ברצונו כאשר רצה, ושנתן תורה לעמו ישראל בסיני תורת אמת וחקים ומשפטים צדיקים. ולו אנחנו ולפניו נעבוד והוא המשגיח על מעשינו... ועל הכונה הזאת יתפלל כל מתפלל בישראל, ואפילו הנשים ועמי הארץ. וכֻלם מקבלים שכר חלף עבודתם אשר הם עובדים. ואפילו מי שאינו יודע לכוין המלות ומחליף מלה במלה מקבל שכר על הכונה הכללית... וחס ושלום למנוע מ(ל)התפלל כל מי שאינו יודע לכוין בכוונות שמכוונים אליהם גדולי החכמים. ולא לרפות ידיהם שאם אתה אומר כן נמצאו הקטנים והנשים ועמי הארץ נמנעים מן התפלה ומן המצוות..." [שו"ת הרשב"א א, תכג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
