ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
286 וְשׁוֹאֲלִים עוֹד: כְּשֶׁתִּהְיֶה מְסִירַת הָאָדָם לְהֶרֶג, אֶחָד מִמַּעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, אִם לְעֹנֶשׁ עַל חֵטְא אוֹ לְנִסָּיוֹן, כַּאֲשֶׁר יַהַרְגֵּהוּ עַוָּל*, כְּאִיזֶבֶל לִקְצָת הַנְּבִיאִים, מַה נֹּאמַר בְּזֶה הַמַּעֲשֶׂה, וּלְמִי נְיַחֵס אוֹתוֹ? 287 נֹאמַר כִּי הַמָּוֶת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, וְהַהֶרֶג מַעֲשֵׂה הָעַוָּל, וְאִם הַחָכְמָה חִיְּבָה הַמָּוֶת, אִלּוּ לֹא הָיָה הָעַוָּל, הָיָה מֵת בְּסִבָּה אַחֶרֶת. 288 וְכֵן הַשְּׁאֵלָה עַל הַגּוֹנֵב כְּשֶׁהוּא אֲבֵדַת מָמוֹן בְּנֵי אָדָם גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא, אִם לַעֲנֹשׁ אוֹ לְנִסָּיוֹן, אֵיךְ נֹאמַר בַּגְּנֵבָה הַהִיא מִמַּעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא? וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה, שֶׁהָאִבּוּד מַעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, וְהַגְּנֵבָה מַעֲשֵׂה הָאָדָם, וְכַאֲשֶׁר חִיְּבָה הַחָכְמָה אִבּוּד הַדָּבָר הַהוּא, אִלּוּ לֹא הָיָה גּוֹנְבוֹ הַגּוֹנֵב, הָיָה אָבֵד בְּפָנִים אֲחֵרִים. וְכֵן עָנוּ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה לִקְצָת מַלְכֵי אֱדוֹם וְאָמְרוּ, וְאִם אָנוּ מְחֻיְּבֵי מִיתָה לַשָּׁמַיִם, אִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ, הַרְבֵּה מַזִּיקִים יֵשׁ לוֹ לִפְגֹּעַ בָּנוּ.
הבורא משתמש ברשעים לענישת הצדיקים
289 וְשׁוֹאֲלִים עוֹד: וְאֵיךְ נֶעֱנַשׁ דָּוִד עַל הָעֲבֵרָה*, בְּהָבִיא אַבְשָׁלוֹם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהָ, וְיוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה כְּאָמְרוֹ (שמואל ב' יב, יב): כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַּסֶּתֶר וְאָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וגו'? 290 נֹאמַר כִּי אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפֵּר נָתָן הַנָּבִיא עַל שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד מֵהֶם מַעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, וְהוּא הַגְבָּרַת אַבְשָׁלוֹם וְהַשְׁלִיטוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר לְדָוִד, וְעַל זֶה אוֹמֵר (שם, יא): הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ. וְהַשֵּׁנִי מַעֲשֵׂה אַבְשָׁלוֹם בִּבְחִירָתוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאוֹמֵר (שם): וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת, וְרָצָה בְּהַקְדָּמָתוֹ לְהוֹדִיעַ לְדָוִד בְּחִירַת אַבְשָׁלוֹם, לְהַכְאוֹת* אֶת לִבּוֹ בָּזֶה. 291 וְשׁוֹאֲלִים עַל עִנְיַן סַנְחֵרִיב וּנְבוּכַדְנֶצַּר וּמַה שֶּׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם מִן הַהֶרֶג וְהַחֻרְבָּן, וּשְׁאָר עִנְיְנֵי הֶחָמָס, וְאֵיךְ אָמַר עַל הָאֶחָד שֶׁהוּא מַטֵּהוּ כְּשֶׁאָמַר (ישעיה י, ה): הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וגו', וְעַל הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא חַרְבּוֹ כְּשֶׁאָמַר (יחזקאל ל, כד): וְחִזַּקְתִּי זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת חַרְבִּי בְּיָדוֹ. 292 וְנֹאמַר כִּי מְקוֹם פֹּעַל הַבּוֹרֵא לִשְׁנֵיהֶם וְזוּלָתָם, הוּא נְתִינַת הַיְכֹלֶת וְהָאֹמֶץ כַּאֲשֶׁר נִמְשְׁלוּ בַּחֶרֶב וּבַמַּטֶּה, וְעִם כָּל זֶה כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הֵם וְחֵילָם הָיָה בִּבְחִירָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ הָעֹנֶשׁ, וְעַל כֵּן אָמַר (ישעיה י, יב): אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וגו', וְאָמַר (ירמיה נא, כד): וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים.
________________________
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
53 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אדר ב תשע"ו
54 - מאמר רביעי חלק ז'
55 - מאמר רביעי חלק ח'
טען עוד
ביאורים
286 חלוקה בין העושה למעשה
עוד צריך לברר, אם אנו אומרים שמותו של אדם הוא מעשה ה' הבא כעונש על כך שחטא או לשם ניסיון, כיצד נבין את המציאות שרשע הורג צדיק, כמו בסיפור במלכים א' (יח, יג) על איזבל המרשעת שהרגה את הנביאים, למי נייחס את המעשה, לגזירת הקב"ה או למעשיה?
287 כדי לענות על שאלה זו, צריך להבין שיש חילוק בין עצם המיתה, שהיא מעשה הא-לוהים, למעשה הרצח שהוא מעשה האדם החוטא. מותו של האדם בא עליו בגלל גזירת ה' שימות. לכן גם אם לא היה מת מידי האדם שהרג אותו הרי שהיה מת באופן אחר. לעומת זאת מעשה הרצח נעשה בבחירתו החופשית של ההורג, ולכן עליו להיענש על כך.
288 אפשר לשאול את אותה שאלה ביחס לגניבה, אם ה' גזר על אדם שיאבד את ממונו כעונש או כניסיון, מדוע הגונב ממנו נענש? אלא כמו שאמרנו, הגונב מחברו צריך להיענש בגלל שבחר לגנוב, אף שהכסף בכל מקרה היה נגנב או אובד בדרכים אחרות.
וכך ענו שמעיה ואחיו לאחד ממלכי רומי: אנו מחויבים מיתה לשמים, אם אין אתה הורגנו הרבה מזיקים יש לו לפגוע בנו. ע"פ תענית יח, ב: ודקאמרת יום טריינוס הוא - יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר. אמרו ליה רבנן: יום טוריינוס הוא! - אמר להו: יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. ... ומאי טוריינוס? כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם - יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך.
נראה שרבינו מבין כי שמעיה ואחיה הם לוליאנוס ופפוס, אולם רש"י שם הבין כי מדובר על אנשים שונים, עיי"ש.
289 לאחר שדוד חטא עם בת שבע, אמר לו נתן הנביא (שמואל ב' יב, יא-יב): "כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך, ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש". ויש לשאול, איך יתכן שכעונש לדוד על חטא בת שבע, מביא ה' את אבשלום לחטוא ולשכב עם נשי אביו הרי אמרנו שהקב"ה לא כופה על שום אדם לחטוא?
290 אלא שיש להבין שדברי נתן הנביא כוללים שני חלקים: החלק הראשון, שאבשלום יכבוש את המלכות מיד דוד, ועל כך אומר הפסוק: "הנני מקים עליך רעה מביתך". המשך הפסוק: "ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת", נעשה ע"פ בחירת אבשלום וולא בכפיה. הודעת ה' לדוד ענינה להודיעה לדוד בנבואה שכך יהיה על מנת להכאיב לו.
291 גזירה ובחירה
באותו נושא נשאלת השאלה גם על סנחריב ונבוכדנצר שהמיטו הרס וחורבן על עם ישראל. הנביא מנבא על סנחריב (ישעיה י, ה): "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי", ועל נבוכדנצר (יחזקאל ל, כד): "וחיזקתי את זרועות מלך בבל, ונתתי את חרבי בידו", ניתן להבין מכאן, שסנחריב ונבוכדנצר הם כלי בידיו של הקב"ה, המכריח אותם לפגוע בישראל, והרי אמרנו שיש בחירה חופשית שהקב"ה מניח לבריות את הבחירה?
292 התשובה היא, הקב"ה נתן לסנחריב ונבוכדנצר את הכוח האומץ והיכולת להילחם ולכבוש, אך השאיר את הבחירה בידם. מכיון שבחרו להתאכזר לישראל, הם צריכים לקבל עונש, ועל כך אומר הנביא ישעיה (י, יב): "אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור", וכן ירמיה הנביא כתב (נא, כד): "ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם".
לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
