^ 1.. על איחוד האירוסין עם הנישואין אנו שומעים כבר בתקופת הגאונים. ראה: אברהם חיים פריימן, סדר קידושין ונישואין, "מתקופת הגאונים עד גירוש ספרד", עמ' טו-קא.
^ 2.. הרב שלמה גורן, שו"ת משיב מלחמה, חלק ב, עמ' תנא, תנח, השיב לחייל מילואים ששאלוֹ ממתי עד מתי מונים לשנה רביעית בכרם, הואיל "ושאלה זו הינה אקטואלית אצלי כעת לאחר שזכיתי ליהנות השנה מפרי כרמי שהגיע לנטע רבעי וקבלתי לפני ט"ו בשבט צו גיוס למילואים". בשאלתו הוא מציין שהרבנות הצבאית משחררת את כל מי שמתחתן בשנה הראשונה כדין התורה, ודין זה אמור לחול גם על הנוטע כרם. ראה עוד: הרב שלמה גורן, פסקי הלכות צבא (אייר תשכ"ט), עמ' 92-94.
^ 3.. כך מפרשים גם המאירי והרע"ב. ראיה לפרשנות זו ממדרש שמואל (בובר) פרשה כב, ב ויצאו שרי. הרב שלמה גורן, שו"ת משיב מלחמה, חלק ב, עמ' תמט-תנח, סובר אף הוא שבמלחמת מצוה גם הפטורים חייבים להתגייס, אך הוא טוען שאימונים אינם נחשבים למלחמת מצוה מאחר שאין מדובר על הגנה ישירה וכן הם אינם חלים על כל הכוחות וניתן לדחותם לתאריך אחר, לאחר תום שנת הנישואין. אך נראה שגם אימון או תעסוקת ביטחון שוטף יש לראותם כחלק ממלחמת המצוה, מאחר שלא ניתן להילחם במלחמת מצוה ללא הכנה והכשרה מתאימה. ישנן יחידות קרביות בהן ההכשרה לוקחת תקופה ארוכה מאוד, ונדרש לקיים אימונים בתדירות גבוהה על מנת לשמר כשירות מבצעית. הרב גורן עצמו מעלה סברה זו בספרו שם עמ' יד. ראה עוד: הרב אליעזר וולדינברג, הלכות מדינה, חלק ב, עמ' א-ד, ט-יא; הרב עדין שטיינזלץ, ערכים במבחן המלחמה, עמ' 193-194; הרב יצחק קופמן, הצבא כהלכה, עמ' ה-ז, כה-כו, מט.
^ 4.. באילו מלחמות היה הכהן משמיע את דבריו, ראה בספרי: מלכות יהודה וישראל, "יהודה המכבי ככהן משוח מלחמה", עמ' 314-319, 324-325.
^ 5.. הרב יצחק קופמן, הצבא כהלכה, עמ' כו הערה 18, מביא בשם הרש"ז אויערבך, בנוגע לחתן בשנתו הראשונה הנקרא למילואים לפעילות מבצעית חיונית – שאם יש מספיק חיילים, ראוי שהחתן יגיש בקשת שחרור כדי לקיים את שיטת היראים הסובר שיש מצוה חיובית לשמח את אשתו, או כדי לקיים את רוח המצוה וטעמיה כדברי החינוך במצוה תקפב. אך לכאורה הדבר לא ברור, מאחר שלשיטות ראשונים אלה גם חתן בשנתו הראשונה יוצא למלחמת מצוה, ואז אין חלה עליו כלל המצוה של "ושמח את אשתו". פעילות מבצעית חיונית כיום, נחשבת למלחמת מצוה, ואילו דברי היראים הם על שחרור או פטור ממלחמת רשות. נוסיף עוד שהנצי"ב בהעמק דבר דברים כד, ה כותב ההפך מהיראים, ולפיו: "ושמח את אשתו אינו מצות עשה לשמח את אשתו כל השנה הראשונה, דזה אינו, ואפילו מדרבנן אינו מחויב לשמחה אלא שבוע אחד, וכבר עמד על זה בספר יראים, אבל האמת דפי' ושמח את אשתו אינו אלא רשות דיכול הוא לשבת בביתו ולשמח את אשתו אף על גב שכל ישראל בצער מלחמה". כך כתב הנצי"ב גם במרומי שדה לסוטה מג ע"ב. ראה עוד: הרב אליעזר וולידנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סי' מא, אות י; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ד, אה"ע סי' ח. עוד: דוד הנשקה, "ושמח את אשתו – לתולדות שיטת הרמב"ם", קובץ הרמב"ם, ירושלים תשס"ה, עמ' כב-ל. על מצות "ושמח את אשתו" באופן כללי נכתב ספר שלם ובו מקורות רבים: הרב אברהם חיים פרנקל, שמחה תמימה – על מצות השמחה בשנה הראשונה לנישואין, ירושלים תשמ"ו.
^ 6.. בחינוך ישנם ביטויים דומים במצוות אחרות הקשורות למלחמה: "בזמן שהיו ישראל על אדמתם" – מצוה תקסב; "בזמן שארץ ישראל בישובה"- מצוה תקכו, "בזמן הבית" – מצוות תקסו-תקסז. נראה שלכל אלו כוונה אחת כאמור בגוף המאמר.
^ 7.. ראה בספרי: מלכות יהודה וישראל, "יציאה למלחמת רשות ומצוה בזמן הזה", עמ' 271-283.
על שאלה זו, לאיזה מלחמה יוצא חתן, כתב בספר שמחה תמימה, מפתח השמחה עמ' כג-כה: "ציווים אלה לענין שאסור לצאת למלחמה נהגו בארץ ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים בלבד, כי אז היינו נלחמים לפעמים, והיה מלכות בישראל. ובמלכות עובדי כוכבים יש מי שכתב (בני בנימין – האדר"ת, הל' קידוש החודש ד, יא) שנוהג בזה דינא דמלכותא דינא. המצוה לישב עמה שנה אחת חייבים לקיימה גם בזמן הזה, בכל מקום בארץ ישראל ובחו"ל, מפני שהיא חובת הגוף". לפיו, אין גדרי מלחמה כיום כי אין מקדש ומלכות, אך מי שיגויס בשנתו הראשונה לצבא גויים יוכל לילך מכוח דינא דמלכותא דינא, וכן מצות "ושמח" נוהגת כיום. במקורות הוא מציין לדברי החינוך במצוה תקפב, וכן לשו"ת החתם סופר, אה"ע סי' קנה, הכותב: "מצוה זו נוהגת בזמן שיש לישראל מלכות ונלחמים עם אויביהם ולא בזמן הזה כלל". דברים דומים כותב בשו"ת הנודע ביהודה, אה"ע, מהדורא תנינא, סי' קכט. לא מובן איך ניתן להעתיק דברים שכתבו פוסקים לפני מאות שנים על מציאות שהייתה בימיהם ולהחילם על זמננו. לדברינו ההנהגה שיש לעם ישראל כיום בארץ, עונה על הקריטריונים: "בזמן שיש לישראל מלכות", ומאז קום המדינה יצאנו למספר רב באופן יחסי של מלחמות. גם אם יחלוק מאן דהוא על הגדרת במדינה כ"מלכות בישראל", הרי שלפי האמור יש לצאת למלחמות מכוח דינא דמלכותא דינא. וראה: הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, משנת יעב"ץ – הלכות שמיטה ויובל יג, יב, הדן אם מלך יכול להוציא את שבט לוי למלחמה מכוח משפט המלך.
^ 8.. אולם ראה הערות 3, 5, לעיל.
^ 9.. על דברי החת"ס הקשה הרב שמעון פדרבוש, משפט המלוכה בישראל, עמ' כב, בשם הרב דב בעריש וידנפלד הגאב"ד מטשעבין, איך כותב לחדש מדעתו דין זה של נשא בזמן מלחמה שאינו נפטר? והשיב שכך מפורש בירושלמי וברמב"ם שהבאנו. הרב צבי פסח פרנק בהסכמתו לספר זה כותב שהירושלמי והרמב"ם לא דיברו אלא באירוסין "ושאני אירוסין דלא מיפטר אלא מלירד לעצם המערכה, אבל אינו פטור לגמרי אלא מספיק מים ומזון וצידה לצבא, אבל בנישואין שהוא פטור לגמרי במשך שנה ראשונה הרי שהיה מקום לחשוב שפוטר גם כשנשא בעצם ימי המלחמה", וזהו חידושו של החת"ס שגם בנישואין לא נפטר אם נשא בתוך ימי המלחמה. דברים דומים כתב גם הרב שמריה אריאלי, משפט המלחמה, עמ' נב-נג. דברי הגאון מטשעבין הובאו גם אצל הרב דוד מן, באר מרים, עמ' קפג. ראה עוד, שמחה תמימה, מפתח השמחה עמ' קו-קז. הסבר אחר לדברי הירושלמי המחזקים את הבנת החתם סופר, ראה: הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סי' מא.
^ 10.. אמנם בשו"ת רדב"ז, חלק א, סי' רלח, כותב שיש טעות סופר בתרגום דברי הרמב"ם וכוונת הרמב"ם היא: "כי החתן בעצמו מוזהר שלא יצא מביתו כלומר לצאת לדרך, דלאו למימרא שלא יצא מביתו כלל, אלא שלא יצא לדרך כלומר לצורכי רבים, אבל לצורך עצמו למה לא יצא להרויח לשמח את אשתו אם שאין לו מה יאכל אין לך עצב גדול מזה". גם במגילת אסתר בספר המצוות שם משמע כרדב"ז. בספר חכמת אדם כלל קכט, בבינת אדם אות לז, השיג על הרדב"ז. ראה עוד בזה: הרב יוסף חיים, שו"ת רב פעלים, חלק ג, אה"ע סי' ט; החיד"א, שו"ת חיים שאל, חלק א, סי' צג; הרב אליעזר וולדינברג, הלכות מדינה, חלק ב, שער ג פרק ז; הרב יצחק קופמן, צבא כהלכה, עמ' כב.
^ 11.. כך הבין גם בספר דברי צדק, הובאו דבריו בספר שמחה תמימה, בביאורים, עמ' שמט.
^ 12.. הרב שמואל כ"ץ, "יומן פעילות של הרבנות הראשית", בתוך: הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה לייסודה, חלק ג, עמ' 1323, כותב שבכ"ג-כ"ד שבט תש"ט החליטה הרה"ר שכל חייל הרוצה להינשא ייחקר על ידי רב צבאי ועל פי זה הוא יירשם ברבנות המקומית. נראה שהחלטה זו באה בעקבות חשש שחיילים ינשאו במהלך השירות הצבאי על מנת להיפטר ממנו.
^ 13.. לא ניכנס כאן לדיון ההלכתי כיצד מועיל גט זה ומהם תנאיו. ראה בדברי הראשונים והאחרונים בסוגיה בשבת ובכתובות. במלחמת השחרור ניסה הרב שלמה גורן, בהתייעצות עם הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי באותם ימים, לתקן גטי מלחמה ללוחמים על מנת לפטור בעיות קשות של עיגון. הדבר לא יצא אל הפועל בעיקר בשל העובדה שחיילים חששו מלחתום על הגטין הללו, והדבר הכניס מורך ופחד בלבם. אי אפשר היה גם לחייב בפקודה לחתום על הגטין הללו, מאחר שכפייה כזו הייתה הופכת את הגט לגט מעושה. אם כי ראה: הרב שמואל כ"ץ, "יומן פעילות של הרבנות הראשית" בתוך: הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה לייסודה, חלק ג, עמ' 1327, על החלטת מועצת הרה"ר על פיה פנה הרב בצמ"ח עוזיאל לראש הממשלה מר דוד בן גוריון לחוקק חוק צבאי שיחייב כל חייל לחתום על טופס הרשאה לגט. מכל מקום, אין נוהגים בצה"ל להחתים את החיילים על גטי מלחמה. גם בשם הרש"ז אויערבך נמסר שהוא התנגד לכתיבת גטי מלחמה. ראה: הרב נחום סטפנסקי, ועלהו לא יבול, חלק א, עמ' קנט. דומה, שבהסברה מעמיקה ונאותה, היה ניתן לחדש נוהג זה כיום אצל מי מבין חיילי צה"ל שיהיה מעוניין בכך. דבר זה היה יכול לשמש כעזר רב בפתרון בעיות עגינות, בעיקר במקרים של חיילים נעדרים ח"ו. יש מקום לתת את הדעת על התנאים הנלווים להרשאה (משך הזמן, מהם הנתונים אותם יש לבדוק לפני מתן הגט, על ידי מי, ועוד), אך נראה שאם הדבר יוצג כאפשרות רצינית ומשמעותית לפתרון בעיות עגינות, יהיו מי שיסכימו לנהוג כחיילי בית דוד. הרב יעקב אריאל סיפר שחייל שגויס למלחמת לבנון השנייה בקיץ תשס"ו, פנה אליו לפני גיוסו ושאל כיצד ניתן לסדר גט מלחמה לאשתו. עוד על גטי מלחמה ועל הנוסח שהוצע במלחמת השחרור בפני חיילי צה"ל, ראה: הרב שלמה גורן, שו"ת משיב מלחמה, חלק ג, עמ' נט-סג; הריא"ה הרצוג, שו"ת היכל יצחק, אה"ע ב, סי' א; הרב אליעזר וולדינברג, הלכות מדינה, חלק ב, שער ז פרקים א-ב, מביא את נוסח הגט שנכתב לחיילי צה"ל במלחמת השחרור על ידי הרה"ר. צילומו מובא גם בתוך: הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה לייסודה, חלק ב, עמ' 434. הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סי' צ, מספר שבבית דינו סדרו גט בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים לצעיר ת"ח שבא מיזמתו וביקש את הדבר מאחר שהוא היה אמור לצאת לפעולה סודית שחשש שלא יחזור ממנה. הגט ניתן לשליח שימסור אותו לאשתו אם לא ישוב כעבור שנה מהפעולה. בשו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סי' נז, הוא מביא את נוסח ההרשאה לאותו גט, ומשיב על שאלות שונות שהתעוררו בעקבות העניין. גם במלחמות העולם דנו פוסקים בדבר מתן גטי מלחמה. ראה: הרב שלום מברזן, שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סי' ז, והרב מלכיאל צבי טננבוים, שו"ת דברי מלכיאל, חלק ד, סי' מו וסי' קנו במלחמת רוסיה-יפן. ראה הרב ש"י זוין, "גיטי מלחמה", לאור ההלכה, עמ' סה-פד. במלחמת העולם השניה – הריא"ה הרצוג, שו"ת היכל יצחק, אה"ע, סי' לה-מ, התכתבות בינו לבין הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הרב יעקב קלמס, והרב בצמ"ח עוזיאל. ראה גם: יעקב אבן חן, "פעילותה המדינית של הרבנות הראשית", בתוך: הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה לייסודה, חלק ב, עמ' 995-996, וכן הרב שמואל כ"ץ, "יומן פעילות של הרבנות הראשית", שם, חלק ג, עמ' 1250, ושם עמ' 1255 על הרב בצמ"ח עוזיאל הפונה לרבני צרפת להורות לרבנים צבאיים הנתונים למרותם להחתים את החיילים הנשואים שהגיעו מארץ ישראל על כתבי הרשאה לגט. עוד מדברי ר' חיים עוזר, הפרדס, שנה יד חוברת ז (תשרי תש"ח), עמ' 12-14; מדברי רבנים נוספים: אגודת הרבנים ארה"ב – הפרדס, שנה טו חוברת יח/א (שבט תש"ב), עמ' 2-3. הרב יחזקאל אברמסקי, "הסדרת גיטי מלחמה למתגייסים במלחמת העולם השניה", אוריתא, יז (תשנ"ג), עמ' נ-נה. עוד על דברי הר"י אברמסקי, ראה: הרב אליעזר וולדינברג, הלכות מדינה, חלק ב, שער ז פרקים א-ב. על גיטי מלחמה בשואה: איתמר לוין, אותיות של אש, עמ' 145. סיכום העניין: הרב שילה רפאל, "גיטי מלחמה", משכן שילה, עמ' קנג-קסב; הרב דרור פיקסלר ועמיחי רדזינר, "נתינת גט קודם יציאה למלחמה", תחומין, כז (תשס"ז), עמ' 409-425.
^ 14.. רש"י בשבת נו ע"א בד"ה ואת ערובתם, אכן מעיר: "במלחמת שאול כתיב". ראה לקמן עוד בשו"ת הרמב"ם סי' תלט, ובשו"ת תשב"ץ, חלק ג, סי' צז.
^ 15.. הרב שמואל טל, "חיוב מסירת הנפש כשאויבי ישראל רוצים ליטול מהם חבל ארץ", עוז, שעלבים תשנ"ד, חלק א, עמ' 227-233, כתב על בסיס דברי הרמב"ם הללו, שיסודה של מצות מלחמה היא מצות קידוש השם. אלא שלפיו החובה למסור הנפש ולקדש השם איננה דווקא על מקום בארץ ישראל אלא על כל חבל ארץ שישראל יושבים בו, גם בחו"ל. לא ברור מה הערך למסור את הנפש על מקום מושבם של יהודים הגרים אפילו שנים רבות במקומות מסוימים בחו"ל? אין שום עניין וערך שיהודים יגורו בברוקלין או באנטוורפן, או בכל מקום אחר בעולם. מקומם צריך להיות בארץ ישראל. הרמב"ם בהל' תעניות ב, ג אמנם כותב שיש להתענות כשגויים רוצים "ליקח מידם ארץ" – לסלק יהודים אף בחו"ל ממקום מושבם, אך העניין בזה הוא בשל אי הנוחות והקושי שבדבר, אך אין עניין להיאבק על עצם המקום עצמו ולהגדיר את המאבק כמלחמה. ובכלל, המושג "מלחמה" הוא אך ורק של כלל ישראל, והוא ייתכן רק בכיבוש ארץ ישראל – מלחמת מצוה, או בהרחבת גבולות הארץ – מלחמת רשות, וכל זאת בזמן שיש בארץ ישראל מלך או מנהיגות מקובלת אחרת. אולם אין לעם ישראל שום הנהגה שלטונית-לאומית בחו"ל. מצות מינוי מלך היא אך ורק בארץ ישראל: "אין ממנים מלך בחו"ל" (תוספתא סנהדרין ד, י). נעיר עוד שהטור, או"ח סי' תקעו, מצטט את הרמב"ם בהל' תעניות ומשמיט את המילים: "ליקח מידם ארץ": "כתב הרמב"ם ז"ל אפי' לא באו אלא לשאול מהם מס או לגזור עליהם אפי' על מצוה קלה מתענין ומתריעין" (וראה: הרב חיים דוד הלוי, שו"ת מים חיים, א, סי' לח). יש אם כן לראות את דברי הרמב"ם כמתכוון לגזרת שמד ולא לנטילת ארץ בדווקא. הצפנת פענח על הרמב"ם שם מציין לדברי הגמרא בתענית ח ע"ב: "בימי ר' זירא גזרו גזירה", כמקור לרמב"ם. ועל כן נראה להסביר את דברי הרמב"ם הללו, שבמלחמות רשות ומצוה יש ממד של קידוש השם, אך אין כוונת הרמב"ם להחיל על מלחמה את גדרי קידוש השם הרגילים כפי שכתבם בהל' יסודי התורה. כך הסביר הריא"ה הרצוג, שו"ת היכל יצחק, או"ח סי' לז: "מה שכותב הרמב"ם ז"ל ויידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וכן כשהוא אומר ותהיה כוונתו ליחד את השם בלבד, אין כוונתו דוקא על מלחמה כנגד הגוים שגזרו להעביר את ישראל על הדת, שהרי הוא מדבר שם גם על מלחמת הרשות, שהיא כדי להרחיב גבול ישראל, אלא שאורייתא וישראל וקודש' בריך הוא חד הוא, כדברי הזוה"ק, ומלחמה להרחיב את גבול ישראל היא ג"כ בבחינת מלחמה ליחד את השם, שכל מה שכח ישראל דורשי יחודך ובפרט בארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה יגבר בעולם, יתקרב היום שעליו נאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד".
^ 16.. ייתכן שהרמב"ם רומז כאן לדברי הגמרא בסנהדרין כו ע"א: "קשר רשעים אינו מן המנין".
^ 17.. "ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו הניחה אותי והמישני את העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם... וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם" (שופטים טז, כו, כט); "בחכמה יבָּנה בית ובתבונה יתכונן" (משלי כד, ג).
^ 18.. הראי"ה קוק, מאמרי הראיה, עמ' 446-448 (אגדות רבה בר בר חנה), מסביר שיש שעוסק בצורכי הציבור ותיקון הכלל, ונדמה לו שמתמעט על ידי כך תיקונו הפרטי. אבל האמת היא שהוא מגיע למעלה עוד יותר עליונה ומתברך בפרטיותו על ידי תיקון הכלל. אלא שהדבר מצריך ביטחון בה', מאחר שהתיקון הפרטי הוא דבר הנגלה לעין, אך עילויו על ידי תיקון הכלל מגיע אליו בצורה נסתרת על ידי גלגול סיבות, ונצרך זמן כדי לעמוד עליו.
^ 19.. היחס בין מסירות לערכים אחרים, לבין בניין התא המשפחתי האישי, חוזר ונדון גם במסגרת שאלות אחרות: עלייה לארץ ישראל, אף במחיר פירוק התא המשפחתי, כשאחד הצדדים איננו רוצה לעלות (כתובות קי ע"ב); לימוד תורה מול הקמת חיי משפחה (קידושין כט ע"ב), כולל ניתוק מהבית והליכה ללמוד תורה במקום מרוחק (גיטין ו ע"ב). יש לבדוק בכל פעם את היחס בין הערכים החשובים הללו, ולמצוא את האיזון והיחס הנכון ביניהם.

הרב יהודה זולדן, שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 329-313