ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות עבודה זרה
- רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי
כיצד התחילה עבודה זרה בעולם? בתחילה חשבו שרצון הבורא לחלוק כבוד גם לשמש ולכוכבים. לאחר זמן החלו לעשות צורות בדמות הכוכבים ולעבוד להן, ולאחר זמן התחילו להאמין שיש כוחות לצורה עצמה או לכוכב עצמו, ורק חכמים בודדים הכירו את ה', עד אברהם אבינו. אברהם הבין מדעתו שלא ייתכן שאין בורא ומנהיג לעולם, הכיר את ה' מדעתו, והתחיל להפיץ את שם ה'.
נקודה להרחבה:
הרמב''ם כותב (ע''פ המדרש) שאברהם הכיר את בוראו בן ארבעים. הראב''ד מביא שיש מדרש אחר האומר שאברהם הכיר את בוראו בן שלוש. נראה שהרמב''ם בחר דווקא במדרש שהיה אברהם בן ארבעים כדי להדגיש שהכרת הבורא יכולה להגיע מתוך חשיבה רציונלית בלבד (מה שודאי אינו אפשרי בגיל שלוש).
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי (14)
הרמב"ם היומי
11 - הלכות עבודה זרה פרק י"א - הרמב"ם היומי
12 - לב הלימוד - הלכות עבודה זרה
13 - הלכות עבודה זרה פרק י"ב - הרמב"ם היומי
טען עוד
אסור לעבוד עבודה זרה גם אם העובד מבין שה' הוא הבורא, והוא עובד את הכוכב רק כמתווך בינו ובין ה'. אסור אפילו לקרוא בספרי עבודת כוכבים, או בכלל לחשוב מחשבות הגורמות לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, משום שלא בכל אדם יש דעת להשיג את האמת על בוריה.
המגדף (מקלל את ה') דומה לעובד עבודה זרה, משום ששניהם כופרים בעיקר, ולפיכך שניהם נתלים לאחר מיתתם. מגדף חייב רק כאשר הזכיר שם אדנות או הויה, וקילל אותו באחד מן השמות שאינם נמחקים. כל השומע אדם שמקלל את ה', אפילו בכינוי, חייב לקרוע את בגדיו.
נקודות להרחבה:
1) הרמב''ם אומר שאף פנייה לישות מסוימת כתיווך בין האדם לבין ה' היא ע''ז. דין זה הוא הבסיס לוויכוח גדול בין חכמי ישראל האם מותר לומר פיוטים שיש בהם פנייה בבקשה למלאכים (כגון ''מכניסי רחמים'' או ''ברכוני לשלום'').
2) הרמב''ם כותב שהתרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון אין מקבלים אותם בתשובה לעולם. דברים אלו עומדים בסתירה לכאורה למה שכתב בהלכות תשובה ''כל הרשעים והפושעים והמומרים וכיוצא בהם שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלים אותם שנאמר שובו בנים שובבים וכו'.'' התשובה היא שה' ודאי מקבל את תשובתם, אבל ההדרכה מבחינה חברתית היא לא להחזיק אותם כבעלי תשובה.
פרק ג
העבודות שחייבים עליהם סקילה אם עבד לע''ז הן: השתחוואה, שחיטה, הקטרה וניסוך. כמו כן חייב על כל ע''ז בעבודתה המיוחדת לה (כגון שזרק אבן למרקוליס), וכן אם קבלה עליו באלוה. אבל המנשק ע''ז או מנקה אותה וכדומה עובר בלאו. העובד ע''ז מאהבה (שאהב את הצורה הזאת) או מיראה (שחשש שתרע לו) פטור.
אסור לעשות פסל לשם ע''ז אפילו בשביל הגוי, ואסור שגוי יעשה עבורו פסל לשום ע''ז. וכן אסור לעשות פסל בצורת אדם אפילו לשם נוי, כאשר הצורה בולטת. ולצייר חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים אסור אפילו על הלוח.
נקודה להרחבה:
האחרונים דנו כיצד מותר לצייר ציורים של חמה ולבנה – יש שהתירו כאשר הציור הוא ללא צבע, או כאשר הצורה אינה שלמה. וכן יש שהתירו כאשר אין ממש דמיון לחמה ולבנה. עוד דנו לגבי ייצור וקניית בובות משחק בצורת אדם, ובעשיית דמות אריות על גבי ארון הקודש.
פרק ד
עיר שהדיחו אותה לעבוד ע''ז, ורובה עבד ע''ז, נקראת עיר הנידחת ודינה שונה מיחיד העובד ע''ז: דין העובדים בסייף (בניגוד ליחיד שבסקילה), דנים את העיר בבי''ד של שבעים ואחד (בניגוד ליחיד שבעשרים ושלושה), ושורפים את כל הממון שבעיר (גם ממונם של האנשים שלא עבדו ע''ז). הנהנה מממון זה הטעון שריפה – לוקה. לאחר ששרפו את העיר אסור לשוב ולבנותה.
נקודות להרחבה:
1) דעת הרמב''ם שקודם שדנים עיר הנידחת שולחים שני תלמידי חכמים להזהירה, ואם עשו תשובה אין דנים אותם. הראב''ד משיג וכותב שלא מצא שמועילה תשובה לעניין זה.
2) הרמב''ם כותב שכאשר העיר כולה עבדו ע''ז הורגים ''כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים''. הרמ''ה כתב על כך ''חלילה לאל מרשע וכי היכן מצינו קטן חייב שזה חייב''. ובאמת דבר זה שנוי במחלוקת בתוספתא. עוד תמה הרמ''ה על דברי הרמב''ם שהורגים את הנשים, שאם הנשים עבדו ע''ז הרי שהם חלק מעיר הנידחת, ואם לא עבדו – מדוע ייהרגו?
פרק ה
המסית אדם מישראל לעבוד עבודה זרה, חייב סקילה אף שהמוסת לא עבד עבודה זרה בפועל. אין המסית צריך התראה, וניתן גם להערים עליו ולהחביא עדים שיעידו על כך שהסית.
המתנבא בשם עבודת כוכבים, ונביא שמתנבא מה שלא ראה במראה הנבואה, ונביא האומר את נבואת חברו בשם עצמו – מיתתם בחנק, ודינם בבי''ד של שבעים ואחד.
הנודר והנשבע בשם עבודה זרה לוקה. וכן אסור לגרום לאחרים להישבע בשם עבודה זרה, או להזכיר שם של עבודה זרה שלא נזכר בתורה.
נקודה להרחבה:
המהר''ם שי''ק כתב שאסור לכתוב את השנים לפי המניין הלועזי, כיוון שהספירה היא ללידת אותו האיש, ויש כאן איסור של הזכרת עבודה זרה. אחרונים אחרים חולקים ומקלים מטעמים שונים – שכוונת הכותב היא למניין בעלמא ולא להזכיר את אותו האיש, וכן שהמניין כלל לא מתחיל מלידת אותו האיש.
פרק ו
העושה אוב וידעוני – מיני כשפים הגורמים להשמעת קולות – חייב סקילה. וכן המעביר מזרעו למולך – מוסר את בנו לכומר המעבירו בתוך האש (אך לא שורפו) – חייב סקילה.
אסור להקים מצבה – מבנה שמתקבצים סביבו – אפילו לצורך עבודת ה', שזו דרכם של עובדי ע''ז. וכן אסור להשתחוות – אפילו לה' – על גבי אבן, שזו דרכם של עובדי ע''ז. לכן נהגו בבתי הכנסת לשים דבר החוצץ בין פניו לבין האבן (אף שחיוב מלקות הוא רק על השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים). בבית המקדש אין איסור, ומותר להשתחוות על אבן בפישוט ידיים ורגליים. כמו כן אסור לטעת עץ בכל העזרה, שזו דרכם של עובדי ע''ז לטעת עץ בצד המזבח. התורה הרחיבה את האיסור ואסרה לבנות כל מבנה עץ בבית המקדש.
נקודה להרחבה:
מפרשי התורה נחלקו בפירוש המונח ''אבן משכית'': רש''י פירש שהוא מלשון כיסוי (כמו סכך), שמכסים את הקרקע באבנים. אולם רשב''ם פירש שהוא מלשון ''שכה'', כלומר ראייה והסתכלות, והכוונה היא לאבן שיש עליה ציורים. ואונקלוס תרגם ''אבן סגדא''.
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות מתנות עניים – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר זרעים הלכות מתנות עניים א'
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק י"א - הרמב"ם היומי
מנחה: ישי לפידות
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק ב'- הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק י"ב - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק ג'- הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
