איזון

התופעות המגוונות בארץ - ארץ הרים ומדבר, עמקים וגאיות, סלעים וחולות - יצרו גם אופי של עם בסגנון מיוחד, שיהא מסוגל להגיע לנבואה.

אם אנו רואים שהאפריקנים מעריצים את הקלימנג'ארו, הר הגעש שבמרכז אפריקה, המאיים על כל סביבתו
לפלוט, בעת 'כעסו', זרמי לבה רותחת מקרבו, והיו צריכים לפייסו כדי שלא יתרגז, הרי החיים בצל האימה יוצרים בנפש את מציאות הפחד, החולשה וההתבטלות.

החיים בקו המשווה - מול חום השמש - שונים לחלוטין מחיי האסקימוס החי באזורי הקרח, ומאלה של האינדיאני באמריקה.

התופעות החריגות שבטבע הולידו ויצרו הערצה אלילית לאותה תופעה מרשימה ובולטת. בארץ ישראל לא נמצא את התופעות הללו בצורה כה קוטבית ובולטת, עד כדי כך שתטה את כוחות הנפש דווקא לכיוון מסוים. תופעות שונות שבתבל נמצא גם בארץ, אבל בצורה ממותנת, לא קיצונית -לצד הקור או לצד החום, לגובה ההרים או לעומק הגאיות, לנוף המדברי היבש או לשפלת החוף. והמעבר מאזור לאזור בארץ - מתחלף ונעשה בחטף ובמהירות כה גדולה עד שאין סיפק ביד האדם להסתגל למצב החדש, והנה הוא כבר נקלע ונמצא במציאות חדשה, של אקלים ונוף שונים לחלוטין.

לא רק בעידן המודרני שבו המכוניות מעבירות אותנו, תוך שעה קלה, מעומק ים המלח, דרך מדבר יהודה והרי ירושלים אל שפלת החוף, אלא גם בעידן העתיק, במהלך של שבועיים ניתן היה להגיע מקצה לקצה בארץ ישראל. לא כן בארצות הגויים, שם הנוף לא מתחלף כה במהירות, והתמונות נשארות קבועות, אם במדבר או בהרים, אם בשלג הלבן, או בחולות המדבר, הכול נשאר מונוטוני וסטטי בכיוון אחד, לכן גם האופי האנושי נתגבש בגוון זהה כמעט.

לא כן בארצנו הקטנטונת שהכול בה בריכוז ובתמצית, אנו עוברים כה מהר מאקלים חם ויבש, מאדמה "ללא צל עץ, ללא מטר", אל הרעננות של אוויר ההרים אל החורשות המצילות ואל העמקים המוריקים.

הנה קלטה נפשנו כה הרבה רשמים מגוונים. התעשרנו במלוא הגוונים הנמצאים בכל חלקי התבל ולא נוכל להישאר כבולים ותפוסים בציור אחד.

הנה נעמוד למשל בהר הצופים ו"פנינו אל השמש העולה" מזרחה - מעל הרי מואב האדומים - המדבר לפנינו ובאמצע שטוחה בקעת הירדן, ובמרחב שלעיננו מתגלה נווה המדבר - עיר התמרים יריחו - השופע במעיינותיו, אילו ניגודים אקלימיים!

(לפרק זה ישנה הרחבה בשיחה שבתקליטור).