ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב חנוך בן רבקה
בטור הקודם כתבתי שהמחלוקות הקשות שמתקיימות בקרב הציבור החרדי, תוך ביצוע עבירות חמורות שבין אדם לחברו וביזוי תלמידי חכמים, אינן תופעה מקרית אלא נובעות מתפיסת עולם שמתעלמת מערך אהבת הבריות וכבוד הבריות, מצוות שהן הכלל הגדול שבתורה (ויקרא יט, יח, ספרא שם; שבת לא, א). השנאה וההחרמה שמתחילה כלפי רחוקים מתפשטת בהדרגה אל הקרובים, וכך בכל הביטויים הקשים שבהם כינו רפורמים ומתבוללים, כמו "עוכר ישראל", "עבודה זרה" וכדומה, מכנים אחר כך רבנים, קהילות חרדיות ואף אחים אדמו"רים וראשי ישיבות. שורש הרע בשיטת הפירוד, ההתבדלות וההחרמה.
כמה קוראים מבני הציבור החרדי נעלבו ותמהו, הרי רבים כל כך מבני הציבור החרדי נוהגים בכבוד ובדרך ארץ, ומדוע האשמתי את כלל הציבור החרדי בתרבות המחלוקת ובשנאת אחים.
דמותו של עמרם בלוי בציבור החרדי
מכיוון שמדובר בסוגיה חשובה, למרות אי הנעימות, יש מקום להרחיב בביאורה. אפרש את דבריי באמצעות סיפורו של עמרם בלוי, שהיה רשע גדול אולם נתפס בעיני רבים מבני הציבור החרדי ורבניו כתלמיד חכם וצדיק. להלן סיכום תמציתי של מקצת מעלליו (על פי החוקר החרוץ הרב צוריאל חלמיש).
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
657 - תרבות המחלוקת והלקח עבורנו
658 - תרבות המחלוקות הרעות
659 - פך השמן הטהור בבתי ישראל
טען עוד
עמרם בלוי ביזה את רוב ככל גדולי התורה. לדוגמה, הוא ערך עצרת מחאה נגד האדמו"ר הגאון מצאנז-קלויזנבורג על ששיתף פעולה עם הממשלה בתחום החינוך, ופרסם כתב פלסתר נגדו, שהוא "מראה התפעלות והתלהבות בשעת תפילתו... (אבל) מסית ומדיח את התמימים". החשיב את הצדיק המופלא הרב אריה לוין זצ"ל כאדם רשע ולכן לא הביט בפניו. כך נהג בראשי ישיבה חרדים כדוגמת הרב דב מאיר קרויזר. הלבין ברבים את פני ר' משה דוד טננבוים, מנהל ועד הישיבות. איים על ראב"ד העדה החרדית ר' פנחס אפשטיין שלא יכבד רב שאינו מהקנאים בחופת בתו. פרסם בשגרה דברי גנאי נגד פסקי הלכה של רבני ירושלים.
קילל וגידף אין ספור גופים כדוגמת אגודת ישראל, ובהמשך העדה החרדית. תחת אחריותו נדפסו גיליונות 'החומה' שבהם נאמר, לדוגמה, שמפלגת פועלי אגודת ישראל שותפים למעשי הפשע ותועבות הציונים, ושהם "מוסיפים לאחוז בקרנות מזבח הבעל" הציוני. ביזה את הרבי מלובביץ' וחב"ד על קשריהם עם הנשיא זלמן שזר. זלזל בקביעות ברבנים חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, וביושב הראש הגאון הרב זלמן סורוצקין זצ"ל. הוציא פשקוויל רצוף גידופים נגד הרב הגאון אהרן קוטלר. היה מראשי קבוצה קטנה שהנפיקה מכתבי איומים ברצח, לדוגמה אל ר' איצ'ה מאיר לוין, גיסו של האדמו"ר מגור, שר בממשלת ישראל הראשונה ומנהיג אגודת ישראל בארץ.
הוא וחבר מרעיו כינו את בית הספר לבנות בית יעקב של אגודת ישראל "בית עשו" ועוד כינויי גנאי. כינו את רבני הקהל הדתי "הסיטרא אחרא". יצאו בכרוז נגד הגאון הצדיק הרב הראשי הרב הרצוג וישיבת 'חיי עולם' שכיבדה אותו, וכינו את היום שבו מונה לנשיאו של ועד הישיבות "יום שריפת שארית התורה". כתבו על הרב הרצוג "מרים יד בתורת משה" אשר "התמכר לעבודה זרה". את ההולכים אחריו הגדירו "בכלל ההולך אחר בעל פעור".
יחד עם חבורת פורעים הרבה לנהוג באלימות. לדוגמה, גירש את חברי הסניף לעזרה סוציאלית של אגודת ישראל בבתי אונגרין ושבר את הרהיטים במקום. פלש לבית היתומים דיסקין בטענה שהם משתפים פעולה עם הממשלה. הכה חפים מפשע וקונסולים זרים. חבורתו הייתה אחראית למעשי הרס שגרתיים, כדוגמת ניפוץ חלונות וריסוס כתובות נאצה בישיבת מאה שערים, הרס בבית הכנסת הירושלמי של חסידי צאנז, הרס בישיבת עץ חיים עקב קבלת כספים מהעירייה. איומים על בעלי חנויות ושריפת חנות. תקיפת חיילת, קריעת בגדיה והכאתה עד התעלפות. אגב, בסוף ימיו, כאשר התחתן עם גיורת צעירה, החרימו אותו שותפיו בנימוק שאין ראוי למנהיג ציבורי כמותו לשאת גיורת, ללמדנו שהמרבה בחרמות וביזויים סופו ליפול בבור שכרה.
כיצד נוצרת תרבות של בעלי מחלוקת
אם רוצים להישמר מהאיסור החמור והנורא של שנאת חינם, מוכרחים להוקיע בעלי מחלוקת רשעים כעמרם בלוי. אכן מו"ר הרצי"ה התייחס אליו כאל רשע ולא הסכים להסתכל בפניו. אולם כאשר אדם כעמרם בלוי זוכה לכבוד אצל חלק מרבני הציבור החרדי, כדוגמת הרב מבריסק, אין פלא שתרבות הרשע, השנאה, הביזוי והמחלוקת הופכת לתופעה רווחת. מי שאינו מאמין שכך המצב, יעיין בספרים שחוברו בדור האחרון אודות רבנים וצדיקים מבני הציבור החרדי, ויראה שבדרך כלל מתייחסים לעמרם בלוי ולחבר מרעיו בהערכה. גם כאשר מובעת הסתייגות מקנאותו היתרה, אין מעלים על הדעת להחשיבו כרשע. כך לומדים בני הציבור החרדי שבשעת הצורך אפשר להתנהג ברשעות ובאלימות כמותו. וכאשר פורצת מחלוקת, הרי נוצר צורך, והרשעות גואה והופכת לשיטה.
מצוות התוכחה
טענו כמה קוראים בתגובותיהם, שהציבור החרדי אינו יכול להחליף את המשטרה ולמנוע מילדים ומבוגרים לקרוא לשוטרים ולחיילים נאצים ולזרוק עליהם זבל. כמו כן הוא אינו יכול לפקח על כל רב או כתב שמבזה רבנים ציונים.
תשובה: בני הציבור החרדי אינם נדרשים לחסום בגופם את המרשיעים, אולם חובתם לקיים את מצוות התורה ולהוכיח את החוטאים, שנאמר: "הוכיח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז). ואין די בהוכחה אחת, אלא המצווה להוכיח שוב ושוב, וכפי שאמרו חכמים: "הוכח - אפילו מאה פעמים משמע" (בבא מציעא לא, א). קל וחומר שכאשר אנשים כאלה ממשיכים להרשיע ברחובות חובה להוקיעם שוב ושוב בכל מוסדות החינוך והישיבות, כדי לחנך את התלמידים לדעת עד כמה מעשים אלו רעים ואסורים.
עיקר החובה והאחריות מוטלת על רבני הציבור החרדי ומנהיגיו, כמו שאמרו חכמים: "כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מחה - נתפש (נענש) על אנשי ביתו. באנשי עירו - נתפש על אנשי עירו, בכל העולם - נתפש על כל העולם" (שבת נד, ב). ובמיוחד כאשר דברי הביזוי והמחלוקת נכתבים בעיתונים מפוקחים, האחריות של המנהיגות הרבנית כפולה ומכופלת.
איננו עוסקים בגינויים ובתוכחות, כך יטענו, אולם המציאות הפוכה. כל הזמן עוסקים בכינוסי תוכחות וגינויים ופסקי הלכה וכרוזים ואזהרות נגד איסורים שעושים אנשים שאינם מבני הציבור החרדי, או נגד בעלי מחלוקתם בתוך הציבור החרדי. אז מדוע לא יוקיעו את הרשעים שחוטאים בחטאים החמורים ביותר שעליהם נחרב בית המקדש וגלינו מארצנו?
סימנים לבעלי מחלוקת רשעים
הסימן למחלוקת לשם שמיים שיש בה תועלת מרובה, כדוגמת מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הוא שהחולקים נוהגים כבוד זה בזה. מנגד, הסימן המובהק למחלוקת רעה שאינה לשם שמיים היא שבעלי המחלוקת אינם מכבדים זה את זה, ומתוך כך אינם מכירים בצדדים הטובים של החולקים עליהם, אינם מוכנים ללמוד מהם דבר ואינם מוכנים להזכיר שמועות בשמם.
סימן נוסף לבעלי מחלוקת הוא שהם משקרים, ביודעים ושלא ביודעים. חלקם משקרים ביודעים, מפני שהם סבורים שהמטרה ה"קדושה" - לבטל את הצד השני או לפחות להרחיק את הציבור ממנו - מצדיקה את כל האמצעים הפסולים, ובכללם שקרים והוצאת דיבה. וכל השותפים למחלוקת רעה לכל הפחות משקרים שלא ביודעים, שהואיל והם רואים בצד השני רק רע, כל שמועה רעה אודותיו מתקבלת כפשוטה בלא בדיקה ראויה.
הפגיעה בגילוי התורה
המחלוקות הללו פוגעות בקודש הקודשים של לימוד התורה. מפני שכאשר מבזים ומכפישים רבנים שמביעים עמדה שונה מעמדתם של בעלי המחלוקת, רבנים רבים מעדיפים שלא לעיין בסוגיות שעלולות לסבך אותם. גם מי שיעיין ודעתו תיטה לעמדה שונה, יעדיף לשתוק. כך האלימות בחברה החרדית הורסת את יכולתם של תלמידי חכמים לדון בדברי תורה כראוי וכנדרש.
נניח שיהיה רב חרדי שיחשוב שצריך לשלב בתוכנית הלימודים של הילדים והנערים לימודי מדע או מקצוע כפי שסברו רוב ככל גדולי ישראל לדורותיהם. ונניח שיהיה רב חרדי שיחשוב שמצווה לשרת בצבא, כפי שמובן מפשט התורה והמצוות, או לכל הפחות יחשוב שנכון שחלק מצעירי הציבור החרדי ילכו לצבא, האם יוכל להביע את עמדתו ולבארה בלא חשש?! וכך לגבי סוגיות נוספות, גדולות וחשובות.
לכן, למרבה הצער, למרות הכישרון וההשקעה והיכולת לעיין ולדייק בסוגיות פרטיות, כל עוד לא יקיימו מחאה גדולה ונוראה נגד תרבות הביזוי וההשמצה, וילמדו את כל שומעי לקחם לכבד כל אדם ולהעריך את לומדי התורה מכל החוגים, לא יוכלו רבני הציבור החרדי ללמוד ולעיין בניקיון הדעת כנדרש בסוגיות הגדולות שבתורה. ככל שתרבות זו תתפשט יותר בקרב הציבור הדתי, אף רבניו לא יוכלו לעסוק בבירור התורה כראוי.
לשאלות הלכתיות: [email protected]
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך עושים קידוש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
לאן נעלמה האמת?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
תיקון ימי השובבי"ם
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
