שאלה

פנה אלי רופא וביקש ממני תשובה תוך שבועיים, מכיון שהמדובר בניתוח.

תינוק שנולד כשביצה אחת שלו בחלל הגוף. יש צורך לנתח זאת אצל התינוק, מפני שאם מחכים, יש חשש לניוון הביצה (האשך) ואפילו לסכנת סרטן (קרדינומה). החסרון הוא שצינור הזרע דק, והסכנה לפגוע בו גדולה.

ברור הוא שהוא יקח את המנתח הטוב והזהיר ביותר שיוכל למצוא לביצוע הניתוח.

הרופא היחודי יהיה נוכח במקום.

חלקי השאלה הם כדלקמן:

א. אם בכל זאת ייקרע צינור הזרע - האם יש להודיע להורים?

היתרון בהודעה להורים הוא האמת. החסרון הוא שהם יחיו באי-ודאות עד לניתוח שאפשר לעשותו רק בבגרות (בגיל שש-עשרה).

(הרב זילברשטיין העלה להלכה בשיעור שמוטב לא לספר עד הבגרות, ובינתיים לרשום זאת בניירות, כדי שהרופא המטפל ידע על כך).

ב. (וזאת השאלה העיקרית) באילו מקרים מותר לנתק את צינור הזרע ולהוציא את הביצה בכלל?

1. אם נראים סימני סרטן - דבר נדיר בגיל זה - אז יש פיקוח נפש.

2. אם הביצה מנוונת - אין חשש פיקוח נפש - יכולים להיות נזקים מאוחרים.

3. אם צינור הזרע קרוע בצורה שאין לתקנו, יש חשש שהביצה המנותקת תיצור נוגדנים נגד הזרע של הגוף, ואז הביצה השניה תהיה עקרה.

באם תוסר ביצה אחת - השניה תהיה על פי רוב פוריה יותר. מצד שני, מה הדין של הוולד לגבי "פצוע דכה וכרות שפכה"?

אי הוצאת האשך מסוכנת מבחינה בריאותית. מצד שני - אם הילד לא יוכל להתחתן, הרי איכות החיים גבוהה יותר ללא הניתוח.

רוב השאלה הוא עניין תיאורטי, אבל מכיוון שהועלתה - אשמח לשמוע חוות דעתכם בנידון.

תשובה

מותר לנתח תינוק שנולד עם אשך אחד בתוך הגוף[1]. אם במהלך הניתוח מתברר, שאי-אפשר להורידה למאשכה (-שק האשכים) (האשך השני הנמצא במאשכה תקין) מותר לכרות את האשך שנמצא מחוץ למאשכה, ואין בזה משום איסור סירוס[2] ואין לילד דין פצוע דכה[3]. ואם האשך מנוון, מותר להסירו מן הגוף[4].