בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • נסיעות, טיולים ונופש
  • הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
קטגוריה משנית
undefined
6 דק' קריאה
יש מתירים לרחוץ ביום טוב בבית במים חמים, וכל שכן בבתי מלון שבהם יש רבים שאינם יהודים. ויש המחמירים שלא להתרחץ אלא במים פושרים בלבד. והאשכנזים אינם מתרחצים במים חמים אלא אם הם מצטערים, כגון מחום היום או מריבוי זיעה. בדין רחיצה ביום טוב קיימים שני חששות: הראשון הוא דאורייתא של בישול המים ביום טוב, והשני הוא דרבנן של גזירת הבלנים. בגזירת הבלנים נאמר שאסור לרחוץ גופו במים חמים, אפילו אם הוחמו מבעוד יום. עם זאת כתב הטור (סימן תקיא) בשם הרי״ף כי ביום טוב לא גזרו איסור זה, בעוד שהר״י והרא״ש אסרו גם ביום טוב כפי שאסור בשבת. השולחן ערוך פסק כדעת הרי״ף להקל לרחוץ ביום טוב בחמין, והוסיף שאיסור רחיצה בחמין ביום טוב הוא רק במרחץ ולא בביתו של אדם (סימן תקיא ס״ב): "מים שהוחמו מערב יום טוב מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד. מיהו, דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור". הרמ״א החמיר כדעת הר״י והרא״ש, וכתב: "ויש אוסרים בכל ענין וכן נוהגין". לכן לפי דעת השולחן ערוך כשם שמותר לרחוץ בבית במים שהוחמו מבעוד יום, כך רשאי להתרחץ בחדר בבית המלון. למרות שהרמ״א החמיר ואסר רחיצה בחמין ביום טוב, בכל זאת מותר לאשכנזים להתרחץ במקרה של צער, וכפי שהתבאר בר״ע איגר (הובא בביאור הלכה ריש סימן שכו). לכן ביום טוב של גלויות, שהם שני ימים, כמעט כל האנשים בימינו נחשבים כמצטערים, וכל שכן אם הימים צמודים לשבת- שאז קשה מאוד להימנע מלהתרחץ שלושה ימים, וימים טובים אלו הופכים לסבל ממושך, וכן כתב הגר״י יוסף (הראשון לציון ח״ב סימן עד). והשתא נבוא לדון בשאלת בישול המים ביום טוב לצורך רחיצת הגוף. מקור הדין הוא במשנה (ביצה כא, ב): "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויים לשתייה, ובית הלל מתירין". כוונת בית שמאי היא שרשאי לחמם מים לשתייה, ואז מותר להרבות עוד גם עבור רחיצת הרגליים (תוספות ד״ה לא), שכן ריבוי בשיעורים מותר, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (סימן תקג ס״ב): "ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד", אף על פי שהמותר מכוין שיהיה לצורך הלילה- דחד טירחא הוא (משנ״ב ס״ק יד). וטעם בית הלל שהתירו לחמם מים עבור רחיצת רגליו, כתבו הראשונים (רשב״א ד״ה ב״ש, ר״ן על הרי״ף ד״ה ובית) שנלמד מדין ’מתוך’, דהיינו מתוך שהותר לצורך אוכל נפש, הותר גם שלא לצורך. לעומתם הרמב״ם (פ״א מהלכות יו״ט הלכה טז) סבר שאין צורך להגיע לדין מתוך אלא כל צורך הגוף נכלל בהיתר אוכל נפש. ז"ל: "רחיצה וסיכה הרי הם בכלל אכילה ושתייה ועושין אותן ביום טוב שנאמר ’אך אשר יאכל לכל נפש’, לכל שצריך הגוף. לפיכך מחמין חמין ביום טוב ורוחץ בהם פניו ידיו ורגליו, אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ". התוספות (ד״ה לא) כתבו שבית הלל התירו להחם מים רק לצורך רחיצת ידיים ורגליים, שהוא דבר השוה לכל נפש אבל לא את כל גופו, שזה אינו ראוי אלא למעונגין. כתב שם השולחן ערוך: "מותר להחם ביום טוב מים לרחוץ ידיו, אבל לא כל גופו ואפילו אינו רוחצו בבת אחת", מכיון שרחיצת כל גופו הוא דבר שאינו שוה לכל נפש, רק למעונגין הרגילים בזה (משנה ברורה סק״י). הרב נסים קרליץ (חוט שני יו״ט פרק טו) הסביר את החילוק בין רחיצת פניו ידיו ורגליו לרחיצת כל הגוף, שרחיצת כל הגוף אינה צורך כל יום, וממילא אינה שוה לכל נפש, אבל רחיצת פניו ידיו ורגליו רגילה בכל יום, ולכן נחשבת שוה לכל נפש. ואין להקשות שיש להתיר משום הכלל שמתוך שהותר חימום לצורך אוכל נפש הותר גם שלא לצורך, שאין אומרים זאת רק אם הוא דבר השווה לכל נפש, כמו שכתב הריטב״א (שבת לט, ב ד״ה ובית הלל), וכן הובא להלכה במשנ״ב בהלכה שאנו דנים (ריש סימן תקיא). והנה דנו הפוסקים אם ניתן להתיר לרחוץ במים חמים בדורנו שהרגילות לרחוץ מדי יום, והרי דין שוה לכל נפש משתנה לפי הזמן, וכמו שכתב בביאור הלכה (סימן תקיא ד״ה ידיו וד״ה אין עושין). והרבה מאחרוני בני זמנינו כתבו שאין להתיר זאת על אף שבדורינו רחיצה בכל יום נהפכה לדבר מצוי מאוד, ונתנו בזה כמה הסברים. הרב נסים קרליץ (חוט שני יו״ט פרק טו) הוכיח שאין רחיצה שווה לכל נפש מדברי הרמב״ם (פרק ד’ מהלכות דיעות הלכה טז) שכתב דרך הרחיצה שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים, ומבואר שאין דרך לרחוץ כל יום. ובספר שלחן שלמה (הלכות יו״ט עמוד קצח בהערה) הביאו שהגרש״ז אורבעך אמר לתלמיד שהיום שכולם רגילים להתרחץ לפחות פעם בשבוע נחשבת הרחיצה כצורך אוכל נפש, וגם בספר רבבות אפרים (ח״ו סימן רסה) הביא כן בשם הרב גרוסמן (הלכות מועדים עמוד סח), ובשו״ת חוקי חיים (ח״א סימן סח אות ד’). אולם מכיון שמלבד דיעות אלו כל הפוסקים של ימינו אסרו את הרחיצה אין בידינו להתיר אלא לבדוק שמא ניתן למצוא קולות בדבר. וכבר ויש מהראשונים שסברו (ראה ריטב״א שבת לט, ב ד״ה ובית הלל) שיותר יש להתיר רחיצת כל הגוף מאשר איבר אחד ואם כן מדוע חכמים אסרוהו, ותירץ הרמב״ן לפי שהדבר קרוב לידי הדחת קרקע וסיכת אלונטית שאסורים מהתורה, ואם כן לדעתו האיסור הוא רק דרבנן. והקשה ר״ע איגר (שבת לט, ב ובתוספות רע״א פ״ב מ״ה אות טז) מדוע אין להתיר חימום מים עבור רחיצת כל הגוף מטעם ריבוי בשיעורים, שאחר שמותר לחמם עבור רחיצת פניו ידיו ורגליו יש להתיר להרבות גם עבור כל גופו. ובספר בית מאיר (ביצה כא, ב) וכן הגרי״ש אלישיב (הערות למסכת ביצה) ביארו שחז״ל אסרו מחשש שמא יחמם מים בכלי אחר עבור כל גופו, ולחמם בכלי אחר אין את ההיתר של מרבה בשיעורים. וגם בשמירת שבת כהלכתה (פרק יד הערה ל) הקשה שיחמם מים לצורך רגליו ויוסיף עליהם מים מתחילה עבור רחיצת כל הגוף, ותירץ הגרש״ז אורבעך שהנאת הרחיצה של כל גופו הגם שכלולים בה גם פניו ידיו ורגליו, היא הנאה מסוג שונה גם עבור פניו ידיו ורגליו ואין הנאה זו נכללת בהיתר של שווה לכל נפש גם עבור חלקי גופו אלו. ויש לדון במנגנון של מערכת החימום של ימינו, ובתחילה נבאר איך היא עובדת. הנה בזמן שפותחים את הברז של המים החמים יורדים מים חמים שהוחמו מלפני זמן על ידי בוילר חשמלי ונשמרים בחומם במיכל המים עד השימוש בהם. הבעיה נוצרת בעת שפותחים את ברז המים החמים שאז נכנסים מים חדשים קרים לתוך הטנק על ידי לחץ המים ומיד מתבשלים על ידי המים החמים שנמצאים בתוכם. ויש לדון אם להחשיב זה כדבר שאינו מתכוין שהרי אינו מכוון אלא להוציא את המים החמים ולא לבשל מים חדשים, ואף אם נחשיב זה כפסיק רישא, הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, וכמו שהסביר זאת הרב חיים דוד הלוי (בשו״ת מים חיים ח״א סימן כט, הובא ברבבות אפרים שם). והדברים יותר נכונים בפתיחת המים החמים בבתי מלון מביתו, שבעוד שבביתו נח לו שיהיו מים חמים מוכנים להבא, מכל מקום בבית מלון לא אכפת לו אם מתחממים מים נוספים, כי לא הוא זה שיהנה מהם אלא אחרים, ולגבי אחרים מקרי לא ניחא ליה. ויש מתירים מים שהוחמו ביום טוב באופן אוטומטי וסוברים שדינם כמים שהוחמו מערב יום טוב המותרים ברחיצה, ולכן המים שמתחממים על ידי הבוילר אחר שהתפנה מקום במיכל מותרים וכמו שהביא בשמירת שבת כהלכתה (פרק יד הלכה ג והערה יב), וכן כתב בנטעי גבריאל (הלכות יו״ט פרק לא ה״ג), וכן כתב הגר״י יוסף (הראשון לציון ח״ב סימן עד). וכמו כן יש להתיר להתרחץ במים החמים אף אם נאמר שהמים שפותח עכשיו התחממו ביום טוב עצמו על ידי זה שאחרים השתמשו לפניו במים, ולכן נכנסו מים קרים חדשים לבוילר ונתחממו, וזאת על פי מה שביאר בספר מאמר מרדכי (תקיא סק״ד) שההיתר להתרחץ במים חמים שהוחמו מבעוד יום הוא לאו דוקא, אלא אף אם הוחמו ביום טוב עצמו בהיתר, דהיינו או מעצמם או כמו בעניננו על ידי נכרי. וכן כתב מפורשות בספר תהלה לדוד (סימן שכו סק״י) להתיר מים חמים שחימם הגוי עבור עצמו. וביחוד יש להקל ביום טוב שני כמו שכתב הגר״ע יוסף (חזו״ע יו״ט עמוד קנז) כיון ששני ימים טובים אלו הם ספק חול שממה נפשך אחד מהם חול. עוד קולא שניתן לצרף היא דעת הרמב״ם שלא הזכיר בשום מקום בספרו את החומרא של דבר השווה לכל נפש, וכמו שכבר העיר הערוך השולחן (סימן תצה סעיף יט), ואת רחיצת גופו בחמין אסר משום גזירת הבלנין בלבד. ולכן לדעת הראשונים שפסק השו״ע כמותם שאין גזירת הבלנים ביום טוב אלא במרחצאות, נוכל לצרף לזה את שיטת הרמב״ם להקל, ולדעת המחמירים אף ברחיצה בבית וכמו שפסק כמותם הרמ״א יש להחמיר אפילו אם נאמר שהיום רחיצה היא דבר השווה לכל נפש, כיון שגזירת הבלנים עומדת בעינה. ונראה שבבית מלון אפשר יותר להקל מטעם שמאוד יתכן שבמקום גדול כמו בית מלון יש מספיק מים חמים במאגר, והמים שמתרחץ בהם ביום טוב יחשבו כהוחמו מבעוד יום, ולכל הפחות יהא זה כספק ובספק אפשר להקל באיסור דרבנן. ולשאלתינו בפותח מים חמים ביום טוב יש להקל בצירוף הקולות דכתבנו לעיל בפתיחת מים חמים ביום השבת במקום שיש בו ציבור רחב של נכרים, שהוי ספק פסיק רישא, והוי ככח כחו ברחוק מקום, והוא דבר שאינו מתכוין ולא איכפת ליה יש מקום רחב יותר להתיר. ובכל אופן אין איסור כלל להתרחץ במים פושרים, כמו שכתב המשנה ברורה בשער הציון (סימן תקיא אות כה): "עיין בבית מאיר (ליו״ד סימן קצז) דדעתו דלהחם מים כדי להפיג צינה הוא דבר השוה לכל נפש, וכעין זה מצדד גם בתשובת נודע ביהודה (תנינא סימן כה)". וראה שם שהיקל ביותר להחמם להפיג הצינה על ידי גוי, ובמיוחד ביום טוב שני שהוא חול לגבי יו״ט הראשון. והבית מאיר הנ״ל הסביר (ראה בדרשו שהביאו דבריו) שחימום מים להפיג צינה לטבילה נחשב כשוה לכל נפש, דאף שאין רחיצת חמין נחשבת כשוה לכל נפש, היינו מפני שלאו כולי עלמא היו רוחצים בזמנם באופן קבוע, מכל מקום אם כבר אדם בא לרחוץ גופו, צריך ורוצה להפיג הצינה נחשב זה כשוה לכל נפש.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il