"ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב"

סיפורה של מצוה
בעין דומעות ובגוו שחוח נכנסה האשה למשרדי החברה קדישא. במבטא רוסי כבד המעורב בבכי כאוב סיפרה האשה כי הבוקר נפטר בעלה האהוב, וכי היא מבקשת כי יטפלו בו ויביאוהו לקבר ישראל כראוי. אנשי החברא קדישא אימתו את דבר יהדותו של האיש, והזדרזו לגשת לבית הנפטר ולהתחיל בטיפול בנפטר. שעת ההלוויה נקבעה לשעת אחר הצהרים המאוחרות.
משהגיע שעת ההלוויה הופתעו אנשי החברא קדישא לגלות כי מלבדם נוכחת במקום רק אשת הנפטר ועוד מספר מצומצם ביותר של כמה זקנים, עד שאפילו מנין לא היה. לשאלתם התברר כי לזוג לא היו ילדים, וכי חיו לבדם ללא קרובי משפחה ואין להם יותר מאשר קומץ מכרים. אנשי החברא קדישא קראו בזריזות לכמה מחבריהם שיבואו להשלים מנין לכבודו של הנפטר.
מסע ההלוויה החל כשברקע נשמע קול בכייה של האשה. משהגיעו לבית העלמין הורידו את הנפטר לקברו ועמדו לכסותו. משראתה זאת האשה פנתה אל אנשי החברא קדישא ושאלה האם לא נהגו להספיד, לומר כמה מילים לכבודו של הנפטר?! בתשובה ענו לה כי אכן כך נהגו והיה ראוי כי מישהו ממכריו של הנפטר יספידהו, אולם הם שלעצמם אינם מכירים את הנפטר ולכן אינם יכולים להספידו. אם כך, אמרה האשה, אספידהו בעצמי: "הערשל, הערשל יקירי", האשה עצרה לרגע בנסיון לעצור את הבכי המתפרץ, "הערשל, יודעת אני כי כל ימיך היית מוטרד איך תבוא בפני בית דין של מעלה ואתה לא השארת אחריך צאצאים בעולם הזה, לא קיימת את מצות פריה ורביה ואפילו מי שיאמר קדיש אחריה אין בנמצא. אולם אומרת אני לך הערשל כי אין לך מה לדאוג - לא היה זה אשמתך כי במשך ארבעים השנים בה חיינו ברוסיה הסוביטית לא הייתה לי שום אפשרות להגיע למקוה טהרה, ואילו כשהגענו לארץ כבר הייתי זקנה מידי בשביל ללדת. אמור לבית דין של מעלה כי זכותך ששמרת על טהרה בכל השנים הללו ראויה לעמוד לך כנגד כל קטרוג על כך שלא הולדת ילדים". אנשי החברא קדישא הנדהמים, מששמעו על גדלותו של הנפטר, עמדו כולם כאיש אחד ואמרו קדיש על האיש הקדוש.

*

באתר Yeshiva.org.il הוקם בית הוראה לשאלות דחופות באישות וטהרת המשפחה. בהנהלת האתר אומרים כי בעז"ה כל שאלה דחופה בנושאים אלו תיענה עד שלוש שעות! לפרטים כנסו לאתר ולחצו על "בית הוראה לטהרת המשפחה" במדור שאל את הרב.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org