לומדי התניא הרציניים הרואים בו ספר הדרכה המתווה את המסלול להגיע לבחינת "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", תוהים לפעמים בחוסר-אונים: האמנם השאיפה להיות "בינוני – על פי התניא" היא ריאלית עבורנו?
בכתבי האריז"ל מבואר, שדרגת הבן החכם היא בעולם האצילות. מכך אנו למדים ששאלתו "מה העדות והחוקים והמשפטים" עמוקה עד מאוד. במאמרי חסידות ישנם שני ביאורים לשאלה, המתמזגים יחד לשאלה שלישית ועמוקה יותר * ומהי התשובה לשאלת החכם בדין "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"?
בעולם ובכל אחד קיימת מציאות נסתרת, אשר המציאות הנגלית שבו אינה אלא אפס קצה. קריעת ים סוף מסמלת את פתיחתה של המציאות הנסתרת בדרך כלל, לעיני כל. הייתה זו הזדמנות לראות כי ניתן לקלוט גם דברים שנמצאים בעולם הנסתר, ולהופכם לדברים גלויים וברורים.
תורת החסידות עוסקת בהרחבה באפסות הבריאה כלפי הקב"ה, שאין לבריאה שום מציאות משל עצמה וכל מהותה וקיומה אינו אלא השתקפות של הכוח האלוקי. מכאן נובעת ההכרה באחדות ה', ובעומק המשמעות של "אין עוד מלבדו". אלא שבזה יש שתי דרגות כלליות באפסות הבריאה, המכונות 'יחודא-עילאה' ו'יחודא-תתאה'.
