ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גדול שימושה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים מעיינותיך ניסן Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תש"ע

גדול שימושה

גליון מס' 24



שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
עם ישראל

התחלת נשיאותו של ה"צמח צדק"
בן שלושים ושמונה שנים, שני חדשים ואחד עשר יום, היה ה"צמח צדק" בשעת הסתלקות חותנו רבנו האמצעי, בט' כסלו תקפ"ח.
החסיד רבי דוד צבי חן - הרד"ץ - סיפר מה ששמע מאביו החסיד רבי פרץ חן מצ'רניגוב:
באסיפת זקני חסידי הרבי האמצעי, הוחלט להטיל את נזר הנשיאות על ראש חתנו ה"צמח צדק". באסיפה השתתפו כל ידועי השם שבתוככי החסידים והחלטת האסיפה פורסמה בכל העיירות הקרובות והרחוקות ובכל מושבי חסידי חב"ד.
המשלחת הורכבה משמונה עשר אנשים ידועי שם, ובתוכם החסיד הגאון רבי הלל מפאריטש, החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מויטבסק, החסיד רבי יצחק משה מיאסי, החסיד הגאון רבי פרץ חן מצ'רניגוב, ועוד.
המשלחת התייצבה בפני ה"צמח צדק" ומסרה לו ההחלטה - שכבר פורסמה בכל מושבי חסידי חב"ד - שנזר עטרת הנשיאות הושם על ראש כבוד קדושת אדמו"ר, הוא כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו, רבם ונשיאם של כל עדת חסידי חב"ד למזל טוב ולאריכות ימים ושנים ברוחניות ובגשמיות.
ה"צמח צדק" מיאן לקבל על עצמו את הנשיאות.
כך עבר הזמן עד חג הפסח באין דבר ברור. ויתעוררו אנ"ש ויחליטו כי לקראת חג השבועות יבואו לליובאוויטש זקני החסידים וידועי השם.

"תפילין" מתפוחי אדמה
החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל סיפר, שבתחילת בואו לליאזני אל רבנו הזקן, הי' נכדו ה"צמח צדק" ילד קטן כבן שלש-ארבע והיה נמצא בחדרו של סבו רבנו הזקן.
בין החסידים היה ידוע כי בשעה שרבנו הזקן מתפלל, לוקח נכדו הילד, שני תפוחי אדמה, חותכם בדמות בתי תפילין, לוקח חוטים לרצועות, קושרם בזרועו ובראשו, מתנענע ומנגן ניגונים שונים כמתפלל, וכשרבנו הזקן מסיים את תפלתו וחולץ את תפיליו, מסיר גם הילד את תפוחי האדמה שלו ורץ בחדר אנה ואנה, ומושך ברצועות כמשחק הילדים.
דלת חדרו של רבנו הזקן היתה מלאה חורים וסדקים, זאת עשו החסידים כדי שיוכלו להסתכל על הרבי, אף שעל הדלת מבפנים היה תלוי וילון רחב, היה ר' זלמן המשרת שוכח לפעמים למתוח את הוילון וכך ראו פעם חסידים שרבנו הזקן התפלל והילד התנועע גם כן אנה ואנה עם "תפיליו". רבנו הזקן חלץ תפילין של רש"י ואחרי תפילין של 'שמושא רבה' הניח תפילין של רבנו תם, הסיר גם הילד את "תפיליו" והחל לרוץ לארכו ולרחבו של החדר. בשעת מרוצתו הסתבך אחד החוטים של "תפיליו" ברגל השולחן, ורבנו הזקן - לבוש בתפילין - התכופף והתיר את חוטי ה"רצועה" במקום שהסתבכו ברגלי השולחן, והילד רץ לדרכו אנה ואנה כבתחלה. החסידים התפעלו מהקירוב והחיבה של רבנו הזקן לנכדו זה.

עוד תיווכח שהוא שומע!

פעם אחת - מספר החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל - אמר רבנו הזקן מאמר "על שלשה דברים העולם עומד" ואנחנו האברכים וגם זקני החסידים לא קלטנו את המאמר היטב. ברוב השתדלות - על ידי רבנו האמצעי - פעלנו שרבנו הזקן הבטיח לחזור את המאמר פעם שניה ביום השלישי לאחר התפלה, בתנאי שלא יהיו יותר משלשה מנינים ובחסדו ובטובו של הרבי האמצעי זכיתי גם אני להיות בין הנכנסים.
נכנסו לחדר המנין הקטן - הנקרא "גן עדן התחתון" - לחכות עד שרבנו הזקן יסיים את תפלתו ויפתח את דלת חדרו. המסתכלים בסדקי הדלת ראו שהילד, נכדו של רבנו הזקן, מעוטר עדיין בתפוחי האדמה ומתנענע וידעו שרבנו הזקן עדיין מתפלל, וכשראו שהילד הסיר את תפוחי האדמה מראשו ומזרועו ורץ בחדר אנה ואנה, ידעו שרבנו הזקן גמר את תפלתו.
כשפתח רבנו הזקן את הדלת, נכנסו בניו ואחריהם זקני החסידים. אני - מספר רבי יצחק אייזיק - נשארתי על עמדי כי יראתי להכנס. אך כרגע שאל רבנו הזקן מי נשאר שם, וענו לו - אברך אחד, נענה רבנו הזקן ואמר: "יכנס, מאברך יהיה יהודי קשיש". התבלבלתי, וברגעים הראשונים לא ראיתי ולא שמעתי מאומה, רק דברי קדשו של רבנו האירו לנגד עיני ומלאו את מוחי ולבי, עברו כמה רגעים עד שחזרתי אל בינתי, נכנסתי ועמדתי בשורה האחרונה. בתוך כל, הרגשתי שהילד, נכדו של רבנו הזקן, מפלס לו נתיב בתוכנו ורבנו הזקן החל כבר לחזור את המאמר, חשבתי שבודאי הסתבכו חוטי הרצועות של הילד ברגלי ויראתי שמא יבלבל אותי בשעת חזרת המאמר. רציתי לומר לו דבר מה ולבקשו שלא יבלבלני.
בטרם הספקתי להוציא הגה מפי, מה מאד נבהלתי בשמעי את רבנו הזקן אומר בזה הלשון:
"הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע, הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!"...
דברי רבנו הזקן נתפרסמו ויהיו לפלא ולא ידע איש פתרון דבר ובמשך השנים נשכחו הדברים.

****
כשבועיים לפני חג השבועות - ממשיך רבי פרץ חן לספר - באתי לליובאוויטש וכבר מצאתי שם הרבה אורחים, וכעבור כמה ימים באו רבי יצחק אייזיק מהומיל, רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק ועוד. קיימו אסיפות ושלחו משלחות אל ה"צמח צדק" והוא ממשיך למאן באמרו לבחור בכבוד קדושת הרב הצדיק רבי חיים אברהם בנו האמצעי של רבנו הזקן, או ברבי מנחם נחום בנו של רבנו האמצעי או ברבי אהרן מקרמנצ'וג חתנו של הרבי האמצעי, ועדת החסידים בצער גדול.

ביום השלישי, ראשון לשלשת ימי הגבלה צלחה עלי רוח ה' - מספר רבי פרץ חן - ובעמדי עם רבי הלל מפאריטש ורבי יצחק אייזיק מויטבסק, מתחננים בפני ה"צמח צדק" בשם אלפי החסידים שיקבל על עצמו את הנשיאות כפי רצון עדת החסידים, אמרתי לו שיש לי ראיה מפורשת בדברי חז"ל כי הוא, נכדו של רבנו הזקן, אשר רק לו יאתה הנשיאות.
ה"צמח צדק" ענה, אסור לזלזל במאמר רז"ל, אמור מה בפיך ונשמע.
ואמרתי: כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר, ואמרו חז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה - ונולדה אמכם, ואשה מזרעת תחלה יולדת זכר - ונולד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו, והרבי מחוייב לקיים רצון החסידים.
מסופר שבאחד מחזיונות הלילה בהם ראה ה"צמח צדק" את רבנו הזקן, בתוך שלשים להסתלקותו, אמר לפניו המאמר "על שלשה דברים העולם עומד". אחרי המאמר, הוסיף: איש מזריע תחלה יולדת נקבה - זוהי אמך, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר - זהו אתה.

מקבל עול הנשיאות
ה"צמח צדק" התבונן שעה קלה ואמר - מוסכם, בתנאי שלא יטרידו אותו בשאילת עצות בעניינים גשמיים. נענה רבי הלל מפאריטש ואמר: "חסידים רוצים לשמוע חסידות!".
ותעבור הרנה במחנה כי אכן קבל ה"צמח צדק" את הנשיאות ותגדל השמחה בין קהל עדת החסידים העומדים בחצר, ובתוך כל נודע שבעוד רגעים אחדים יבוא הרבי לבית הכנסת לומר חסידות, ונרוץ כולנו לבית הכנסת לתפוס מקום ליד הבימה.
כעבור זמן מה הופיע ה"צמח צדק" לבוש בגדי לבן - שקבל בירושה מרבנו הזקן - ישב על הבימה והתחיל לומר המאמר "על שלשה דברים העולם עומד".
כשהתחיל את המאמר, נזכר רבי יצחק אייזיק מהומיל באותו הזמן כששמע את המאמר מרבנו הזקן, וכרגע נזכר באותו מחזה כשהילד הקטן נכדו של רבנו הזקן מפלס לו נתיב ונזכר בדברי קודש הקדשים שאמר אז רבנו הזקן: "הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע, הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע"...
כשנזכר רבי יצחק אייזיק באותו מחזה ובדברי הנבואה וכשהתבונן בהווה, כי הילד ההוא הנהו הרבי בהווה, נשיא לריבוי רבבות מישראל - עבר הרהור במוחו לאמר, אכן זהו כח עליון ומראה ה"צמח צדק" את כוחותיו הכמוסים אשר חננו השי"ת.
עודנו מהרהר, פסק ה"צמח צדק" מלומר את המאמר, ופנה אל רבי יצחק אייזיק בקול תחנון, תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבנו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה. ואחר כך סיים את המאמר.
לאחר שסיים ה"צמח צדק" את המאמר נתנו כל הנוכחים את קולם בשיר, וכשהלך הרבי לביתו רקדו בשמחה רבה.

נהייתי למקושר פנימי
בבוא רבי יצחק אייזיק לאכסניתו הרגיש כי חולה הוא במחלת הקדחת בחום גבוה, עד שאינו יכול להזיז אבריו, וכך היה כל היום הרביעי, לעת ערב הוטב מצבו מעט כי סר החום, וכתב בכתב ידו פדיון-נפש אל הרבי ובלילה הוטב לו אבל היה חלוש עדיין. למחר - ערב שבועות - כשחזר ה"צמח צדק" מבית הטבילה ועבר ליד אכסניתו של רבי יצחק אייזיק, נכנס לבקרו ואמר לו: במאמר חז"ל "הב לי ידך, יהיב ליה ידיה ואוקמיה", טמונים שמות קודש הממונים על הרפואה והחל להסביר לו את הדברים.
משסיים ה"צמח צדק" ביאור המאמר, בקש את רבי יצחק אייזיק להושיט לו את ידו, ורבי יצחק אייזיק התיישב ומחלת הקדחת חלפה ועברה.
ראיתי אז במוחש - סיפר רבי יצחק אייזיק - שהוא ממלא מקום אבותיו רבותינו הקדושים, ונהייתי למקושר פנימי שלו.

אדמו"ר ה"צמח צדק"
רבי מנחם מענדל בן הרב שלום שכנא והרבנית דבורה לאה, בתו של אדמו"ר הזקן בעל התניא. חתנו של אדמו"ר האמצעי בן אדמו"ר הזקן.
נולד בערב ר"ה בשנת תקמ"ט והסתלק בי"ג ניסן תרכ"ו ומקום מנוחתו בליובאוויטש.
אמו של הצמח צדק הסתלקה בהיותו בן 3 במעשה נורא הוד, וסבו אדמו"ר הזקן לקחו אליו וגדלו כבן.
היה גאון עצום בנגלה ובחסידות, כתב שו"ת בהלכה וחידושים על הש"ס בשם "צמח צדק" (גימטריא של שמו), דרך מצוותיך - טעמי המצוות ע"פ החסידות ומאות מאמרי חסידות שנדפסו בסדרת "אור התורה".
גדולי התורה בדורו העריצוהו ועמדו עימו בקשר רצוף.
לאדמו"ר הצמח צדק היו שבעה בנים כשהקטן שבהם - אדמו"ר רבי שמואל המהר"ש - מילא את מקומו.
הרבי מליובאוויטש האחרון זי"ע היה נכדו של הצמח צדק, בן אחר בן לבנו בכורו רבי ברוך שלום, ונקרא רבי מנחם מענדל על שמו של הצמח צדק.

הגאון רבי יצחק אייזיק עפשטיין מהומיל
רבי יצחק אייזיק עפשטיין מהאריות שבחבורת חסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק. כיהן כרבה של הומיל, כראש הישיבה וכראש כולל האברכים במשך יותר מ-50 שנה.
נחשב לגאון אדיר, משכיל בחסידות ועובד ה' מופלג. חיבר ספרים בחסידות "חנה אריאל", "שני המאורות" ועוד, וכן התפרסמו תשובותיו בהלכה.
בן עשרים וכמה שנים היה כשהגיע לראשונה לאדמו"ר הזקן, בגיל זה כבר הספיק ללמוד את הש"ס עם נושאי כלים שבע פעמים, באמתחתו היה חיבור גדול על הש"ס ושרפו באומרו שלימוד זה אינו לימוד.
ביחידות הראשונה אצל רבינו הזקן התעלף ואחריה קיבל מאדמו"ר הזקן דרכי לימוד ועבודת ה'.
היה מהחסידים המקושרים ביותר לבן אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי, ואח"כ לאדמו"ר הצמח צדק כפי המסופר ברשימה שלפנינו.
קירבה נפשית עזה הייתה בין ר' אייזק לחסיד ר' הלל מפאריטש - גם הוא מהאריות שבחבורת חסידי אדמו"ר האמצעי והצמח צדק (את אדמו"ר הזקן לא ראה ר' הלל).
על גדלותם, יחודם וההבדל שביניהם, ניתן לקבל מושג מהסיפור הבא שסיפר הרבי הריי"ץ בי"ב תמוז תש"ח:

ר' אייזיק הוא 'משכיל' ור' הלל הוא 'עובד'
בחנוכה תרי"ד, היו החסידים המפורסמים ר' אייזיק מהומיל ור' הלל מפאריטש בליובאוויטש, ובילו שם מספר שבועות. אבי-הסבא, הצמח צדק, אמר אז הרבה מאמרי חסידות, והבנים, וגם הר"א והר"ה הנ"ל, חזרו על המאמרים.
כידוע, על כל מאמר שאבי-הסבא היה אומר ברבים, היה אומר ב'יחידות' ביאור לפני הסבא, הרבי מהר"ש.
על-פי הוראתו של אבי-הסבא, היה הסבא הרבי מהר"ש הולך אל החסידים הנ"ל, הר"א והר"ה, לשמוע מהם 'חזרה' על המאמרים שאבי-הסבא אמר.
פעם רצה אבי-הסבא לשמוע כיצד החסידים הר"א והר"ה חוזרים על המאמרים, וציווה על הסבא הרבי מהר"ש שיחזור לפניו על המאמרים כפי ששמע אותם מהם. כשהסבא סיים, אמר אבי-הסבא: ר' אייזיק הוא 'משכיל' ור' הלל הוא 'עובד'.
כעבור מספר ימים שאל הסבא מהר"ש את אבי-הסבא: מה ההבדל בין 'משכיל' ל'עובד'? הרי ה'משכיל' הוא 'עובד' וה'עובד' הוא 'משכיל'.
אבי-הסבא לא ענה לו על כך מאומה.

כעבור שבוע, בליל ג', אמר אבי-הסבא מאמר חסידות במיוחד עבור הבנים והחסידים הר"א והר"ה. באמצע הלילה, בשעה 2-3, שלח אבי-הסבא לקרוא לסבא והורה לו ללכת לראות מה עושים עתה ר' אייזיק ור' הלל.
בתחילה סבר הסבא להיכנס אליהם, אבל אבי-הסבא אמר לו שיראה מבעד לחלון מה מעשיהם.
הסבא לקח את משרתו יוסף-מרדכי והלך תחילה לאכסניה של ר' אייזיק. מבעד לחלון ראה כיצד ר' אייזיק יושב כשהוא מאוד מהורהר, ראשו שמוט ("פארווארפן"), עיניו עצומות ופניו משולהבות, ובידו הוא אוחז מקטרת שסיים לעשן.
כשהגיע לאכסניה של ר' הלל, ראה כיצד ר' הלל יושב כפוף - ר' הלל היה בעל קומה נמוכה וצנום, וכשהוא ישב כפוף היה נראה נמוך וצנום עוד יותר, כשאצבעו תחובה בפיו - סימן לעמקות המחשבה - ופניו חיוורות מאוד, כמו אצל אדם מודאג.
הסבא הלך מיד אל אבי-הסבא וסיפר לו מה שראה.
אמר אבי-הסבא: שניהם מהרהרים במאמר שנאמר אתמול. אלא שר' אייזיק מתבונן בעניין של 'תלת ראשין' שבכתר עילאה, ור' הלל מתבונן בעניין של מעלת הקבלת-עול שבגללה תהיה תכלית העליה בספירת המלכות, וחושב אודות עצמו.

כאשר אאמו"ר סיפר לי סיפור זה, הסביר לי:

ההבדל בין 'משכיל' ל'עובד' הוא שה'משכיל' מתחיל ב'השכלה' ומתייגע כדי למצוא 'עבודה' לפי אופן ההשכלה. וה'עובד' מתחיל ב'עבודה' ומחפש את ה'השכלה' שבעניין.
ה'משכיל', שמתחיל ב'השכלה' ומתייגע כדי למצוא 'עבודה' לפי אופן ה'השכלה', האם הוא מוצא את העניין ב'עבודה' - פעם כן ופעם לא. ה'עובד' מתחיל ב'עבודה' ומחפש את ה'השכלה' שבעניין, וברוב הפעמים הוא מוצא את העניין. אבל אם פעם חסרה לו ה'השכלה' שבעניין, הרי את העיקר יש לו. ואצל ה'משכיל', כאשר הוא אינו מוצא את עניין ה'עבודה' שב'השכלה', חסר אצלו העיקר.

בהזדמנות אחרת אמר הרבי הריי"ץ: רבי אייזיק הוא משכיל נפלא, ממציא משלים המכוונים אל פנימיות נקודת ההשכלה שהוא מבאר והוא עובד מופלג בעבודה שבלב. רבי הלל הוא עובד ה' בגופו, שהגוף מרגיש בעצמו מה שהוא צריך ומה עליו לעשות והוא משכיל נפלא המסביר העניינים הכי עמוקים עם ביאורים והסברים המיוסדים על יסודות בריאים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il