ספרי הלכה

הוציא מרפסת באישור והיא מחשיכה לשכינו

גדר "בעידניה" בגניבה ובאיסור שבת

קצות החושן - סימן שנא, ס"ק ב

מה הדין כשגנב גונב חפץ בשבת תוך כדי הוצאה מרשות לרשות ונשבר הכלי? האם חיוב התשלומים הוא מהרגע הראשון , ויש "קים ליה בדרבא מיניה" או מרגע השבירה ואז אין. הקצות דן בשאלה זו לאור דברי הרמ"א.

בגדרי דין "קם ליה בדרבה מיניה"

קצות החושן - סימן שנא, ס"ק א

כדי להסביר איך יכול להיות חיוב שבת וגניבה ביחד בשביל שיהיה דין "קם ליה בדרבא מיניה" הגמרא מעמידה כמה אוקימתות, לשיטות רבינא ורב אשי. הקצות מיישב את דברי הטור שהביא את הדין בלי האוקימתות, ונשאר בצריך עיון על הרמב"ם.

חיוב כפל בלי הקרן

קצות החושן - סימן שנ ס"ק ד, וסימן שנא ס"ק א

הקצות כתב שהחזיר את הגנבה לבעלים פטור מכפל בגלל שכבר חזרה קרן לבעלים. הנתיבות חולק עליו וסובר שזה בגלל שאי אפשר לחייב כפל בלי תשלומים מגזרת הכתוב, ומביא ראיה מהרשב"א יש גנב שפטור מתשלומים מדין "קם ליה בדרבה מיניה" כאשר היה מגרר ויוצא, וברה"ר הגביה למעלה משלושה אך לא ברה"י.

תשלומי כפל בטוען החזרתי

קצות החושן - סימן שנ, ס"ק ד

הרשב"א מחדש שגם אם גנב נאמן בטענת החזרתי אחרי שהגיעו עדים שגנב, הוא עדיין חייב בכפל, שיש כאן 'פלגינן' בנאמנות. אמנם היה ניתן לומר שזה מצד זכות לטעון אך לא נאמנות. לפי הרשב"א אם החזיר את הגניבה לפני שבאו עדים פטור מכפל כמו מודה בקנס, אך לפי הקצות זה משום שכבר חזרה קרן לבעלים.

פטור מכפל של מודה בקנס

קצות החושן - סימן שנ ס"ק ג-ד

שליח בטביחה של גניבה יחד עם עוד איסור - הטור בשם הרמב"ם כותב שבי"ד. והמשנה למלך הוכיח שפטור ואין כאן שליח לדבר עבירה. הקצות מביא תשובת הרשב,א שדן האם גנב נאמן בטענה החוזרת מול עדים, ואם כן - איך משלם כפל? הרי תמיד מרשיע את עצמו.

בדין מודה וכופר באותו קנס - חלק ב'

קצות החושן - סימן שמט, ס"ק ב-ג, וסימן שנ, ס"ק א-ב

הטור כתב שבמודה לשותף אחד בקנס וכופר לאחד יתחייב חצי קנס. הב"ח העמיד שכפר בבית דין אחר, שאחרת פטור לגמרי. אחי הקצות תמה על הב"ח שכבר נפטר בבית הדין הראשון. הקצות נוקט כמו הב"ח, ומביא ראיה שמוכח מהגמרא שעדים זוממים יכולים להיפטר מקנס על ידי הודאה בבית דין אחר לאחר שהזימו אותם בבית דין אחד וכן להיפך, כיון שהדבר תלוי באותו בית דין שדן עכשיו. אמנם אפשר לחלק שבקנס רגיל זו מציאות של קנס ואילו בעדים זוממים זה רק אם יש תביעה.

בדין מודה וכופר באותו קנס - חלק א'

קצות החושן - סימן שמט, ס"ק ב-ג, וסימן שנ, ס"ק א-ב

הקצות מוכיח כמו הבית יוסף שהשבועה של הבעל על שאלת אשתו היא לא מטעם שומרים כמו הרמ"א והסמ"ע, אלא רגלים לדבר. שבועה זו היא מדרבנן, כיון שמודה שחייבת לשלם. המרדכי כתב שלכו"ע טובת הנאה אינה ממון, הש"ך תמה עליו בדברי רבא, והקצות מביא ראיה למרדכי מהגמרא בבבא מציעא. לגבי גנב שור של שניים והודה לאחד וכפר באחד הקצות דן האם יהיה חייב ארבעה וחמשה, או שכיון שמודה בקנס פטור גם הוא יהיה פטור.