חידוש השמעתא שעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוב אפי' שלא אתחזק אא"כ טוען שלא היה דבר שבערווה כלל. וכך גם מוסברת הגמ' בגיטין. המהרי"ק כתב שדבר שבערווה מוגדר כאתחזק בכל מצב ולכן אינו נאמן אך השמעתא חולק ואומר שיש לחלק בין מקרה שלא אתחזק שגם שם לא נאמן לבין מקרה שהוא אומר שכלל אין כאן דבר שבערווה.
השמעתא מוכיח מהגמ' ב"מ שעד אחד אינו נאמן בממון אפי' אין חזקה ולכאו' הוא הדין גם לדבר שבערווה. המהר"ם מרוטנבורג לעומת זאת כותב להפך שנאמן היכן שלא אתחזק.
הרא"ש מחדש שדין בידו נובע מהבעלות ולא ממיגו כיון שאין כאן מיגו. אומר השמעתא כל זה באיסורין אבל בידו בממונות הוא באמת עובד מדין מיגו. מסיק מכך השמעתא שבדבר שבערווה נאמן בדבר שבידו מדין מיגו.
מהמהר"ל שמביא גמרות נראה שברוך שם כבוד מלכותו הוא במעלה גבוהה יותר (נבדלת) מאשר שמע ישראל.
בנפש החיים משמע את ההיפך ששמע ישראל הוא המעלה הגדולה ביותר - "אין עוד מלבדו"?!
יישוב הסתירה הגמרות והאחרונים.
דיון בסוגיות הגמרא במסכתות כתובות ושבת לגבי המגרר כיס בשבת ויוצא. כיצד קונה את הגניבה והיאך יש דין קלב"ם למ"ד אגד כלי - שמיה אגד.
קושיית ה'קצות' מדין "כיון דפסיק דמי" במסכת ב"מ, על פטור המגרר כיס ויוצא ותרוצו על פי דברי רש"י במסכת כתובות. ישוב הקושיות על התוספות והטור על פי הסבר זה.
ייתכן וגנב לעולם לא יתחייב בכפל?
-השאלה בשו"ת הרבשב"א, והעמדות השואל.
תשובת הרשב"א- גם על טענת החזרה (כשהוא נאמן לה) הוא צריך להביא עדים שהחזיר בשביל שנפטור אותו, כלומר- אנו לא מאמינים לגנב שהחזיר, אך טענתו שהחזיר פוטרת אותו, עד שהשני יוכיח שלא החזיר.
דחיית בעל הנתיבות לראיית הקצות מ"הוסיף לו רצועה אחת" (ב"ק ל"ב) שאם יש שליח לדבר עבירה זה לא פוטר את השליח אלא יש מקום לדון האם יתחייב גם השולח (הדיין).
דיון בטענת הש"ך שמחייבים גם את השליח וגם את השולח.
בעניין שליחות לדבר עבירה, כאשר המשולח לא יודע שמדובר בעבירה. ע"פ מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בבא מציעא דף י'.
הסבר למה קושיית הש"ב (סק"ו) מהגמ' במרובה "נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב..." אינה מוכרחת כלל.
מסקנת הקצוה"ח בשיטת רש"י שכאשר לא ידע השליח גם כן "אין שליח לדבר עבירה" ולא כהבנת התוספות בפירוש רש"י.
-הדין באדם המסופק אם בירך ברכת המזון, וילדו טוען שבירך- האם נאמן? תלוי בחקירה אם ספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן.
- כיצד פוסקים הלכה? סיפורים ממרן הגר"ע יוסף שליט"א
- התעוררות לחשיבות ידע רחב בהלכה ולא רק סברות
