בראשונים ובאחרונים ניתן לראות כמה וכמה הלכות שנקבעו ע"פ התנ"ך. גם בפסיקת הלכה מאגדתא גם בזה יש שנשמרו. אך נראה לומר שאסור אא"כ מדובר בדקדוק בהלכה קיימת.
"ברא כרעא דאבוה" - "הבן הוא הרגל שמוליך את אבא - אם לגן עדן ואם חס ושלום לגיהנום. בן צדיק - מוליכו לגן עדן ובן רשע - לגיהנום. כי הבן אינו דומה לראש רק לרגל המקבל פקודות מהמוח והולך כפי שהדריכו האב או שמחקהו" [הרה"ק רבי אלחנן בונם וסרמן זצוק"ל הי"ד, מפי השמועה].
אחת השאלות המרכזיות בספר יונה היא אי רצונו של הנביא יונה לקיים את שליחות ה' ולהינבא על נינוה, עד כדי כך שברח מפני ה' כדי לא להתנבא, ועמד על דעתו גם אחרי שניצל מתהומות הים והדג הקיא אותו ליבשה, למרות זאת הוא מבקש מה' שלא ישלח אותו להינבא על נינוה
נשאלת השאלה מדוע נבחרה המנורה מכל כלי המקדש לסמל את השלמת הבית?, מדוע התקשה משה במעשה המנורה יותר מעשית הכרובים שגם בהם נאמר שהם צריכים להיות מקשה אחת, שנאמר (שמות פרק כה) "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"?
הנביא הושע מחדש חידוש גדול. עם ישראל שחטא, יאלץ לעזב את ארצו ש"למטר השמים תשתה מים". הוא לא ילך לגלות אלא למדבר. שם במדבר, במקום שאי אפשר לעבוד את הבעל תחודש הברית בין "בתולת ישראל" ו"שכינתא בריך הוא".
