דרשת שבת הגדול תשפ"ה

פרשת ויקרא - זכור התשס"ה

עניין הקורבנות ומעלת פורים

שיחת מוצ"ש פרשת ויקרא תשפ"ב

ספר ויקרא, עניין הקורבנות ודרך תיקון החטאים, קורבן עני, עבודת ה' מתוך קושי, מעלת הכהן הגדול מול המלכות, קורבן עולה ויורד ומעלת הצטרפות למצווה. תיקון מרדכי את עוון שאול, פטירת הרב צבי יהודה, פורים נס שבתוך הטבע, שלוש מצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ אצל האדם הפרטי.

שורשו של עמלק ועבודת פורים

שיחת מוצ"ש פרשת ויקרא - זכור תשע"ט

חז"ל ממשילים את עמלק לכלב, הכלב אינו בא בחינם וכל פרשת עמלק באה להזכיר להיזהר מהשאלה היש ה' בקרבנו. כלב הוא חצוף ואינו מקבל שום עול. לחצוף אין תקנה ולכן מותר לקראו לכזה רשע. שורש של עמלק זה הפך האמונה הפך היראת שמים "ויהיו ידיו אמונה".

להיות קרובים לה'

שיחת מוצאי שבת פרשת ויקרא תשע"ח

חומש ויקרא ◆לדעת לשמוע ◆עבודת ה' בשמחה ◆כוונת הלב לשמים ◆התקדמות הפרט קשורה בהתקדמות הכלל ◆מידה טובה מרובה ממידת פורענות◆ גאולה בחודש ניסן.

שיחה לפרשת ויקרא-זכור תשס"ח

עניינו של ספר ויקרא ◆עבודת ה' רק בשמחה ◆לשמוע את דבר ה' ◆פרשת זכור ◆לא לרחם על אכזרים ◆הסתר פנים בתהליכי הגאולה ◆מצוות הפורים .

עבודת התפילה

שיחת מוצאי שבת ויקרא תשע"ו

הקרבנות והתפילה ◆ כח הדיבור ◆ מעלת המצוות ◆ עמלקיות בתוך הקודש ◆ מה מביא לשמחה ◆ ההתנהגות הנכונה בפורים.

קורבן ציבור

שיחה לפרשת ויקרא

האורות המתגלים בחומשים * קריאה לישראל דרך משה * התבטלות בהקרבה * קורבן מנחה * שלמים – עבודת ה' שלמה * מהותו של הציבור * כוחם של חכמים מהציבור *בטחון בה' מפני השפעות.

עשיית המצוות מתוך שמחה, ושמחת פורים.

* שכרו העצום של העושה מצווה נלמד מעונשו של החוטא - תיקון חטא אדם הראשון. * חודש אדר - "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש". * אחד המרבה ואחד הממעיט * מידה טובה ומידת פורענות * מהי שמחה אמתית *השמחה שצריכה להיות לאדם בעבודת ה' ובחודש אדר.

מדרגת הקרבנות

שיחה לפרשת ויקרא תשע"א

הקריאה התמידית * הקרבנות מלמדים על סגולת ישראל * עבודת ה' לפי מדרגת האדם * העיקר הוא פנימיות האדם * קרבן עולה, מנחה ושלמים * קרבן כהן משיח, ציבור ונשיא

פרשת ויקרא-זכור תשס"ג

ה' קורא לנו לשוב בתשובה. אנו מקבלים שכר אפילו על ספק מצוה. מיהו עמלק, וכיצד יש להילחם בו? מה מיוחד בימי הפורים שאינם עתידים להתבטל?

פרשת ויקרא תש"ס

ספר ויקרא מבטא את ההתקרבות של האדם ושל העולם לרבש"ע. עצם אפשרות הכפרה על ידי הקרבנות מבטאת את היות החטא מקרי ולא מהותי.