אגדתות

הורי שמואל ציפו לביאת 'מלך המשיח', והדבר מסייע לשיטה שיש מצוות למנות מלך על ישראל, ושמואל התנגד לבקשת ישראל מסיבה אחרת. תפקיד המלך לחזק את משפט התורה, וממילא יהיה ניצחון על אויבי ישראל.

שלמה הוסיף לוחות ארז למזבח הזהב כדי להסתיר את הטבעות שלו ולסמל שזהו מקום הקבע שלו. שלמה ודויד התייחסו למזבח הזהב כאילו הוא בתוך קדש הקדשים משום שזהו מקומו העקרוני.

השם פינחס משמעותו בקשה מה' שיפנה ויחוס עלינו. בתורה שמו נכתב באופן מלא, אך חז"ל כתבו את שמו באופן חסר, ונטלו את האות יו"ד משמו כערבון לכך שילמד זכות על ישראל, ותגיע הגאולה השלמה ואז יחזירו אותה לשמו.

שלמה בנה את המזבח שבמקדש מאבנים, והעביר אליו את צפוי הנחושת שנעשה ממחתות השרופים, כדי להזכיר שרק לכהנים מותר להקריב במזבח שבמקדש. ספר מלכים מזכיר את המזבח רק בדרך אגב, משום שהמזבח לא הגשים את התקוות והאנשים המשיכו להקריב בעצמם בבמות.

רבה בר אבוה פגש באליהו בבית הקברות, ובגדו ספג 'ריח עלים של גן עדן', האגדה מרמזת שרבה בר אבוה קיבל במקצת את שיטת אליהו הנביא, והסכים לקבל מתנה מעשיר כדי שיוכל לחתן את בנותיו עם חתנים העמלים רק בתורה.

בתורה קודם שולחן הזהב למנורת הזהב חוץ מפרשיית המגדף, דויד ושלמה למדו משם להקדים את המנורה לשולחן מפני שהשולחן מסמל רדיפה אחר עשירות עודפת ואילו המנורה מסמלת את הצדיקים.

ה' תכנן שהמים יצאו מן הסלע בנס באמצעות דבור של משה, ותמוה מדוע הסכים ה' לעשות את הנס גם באמצעות הכאה. צריך להבין ש'הכאה' פירושה תפילה מתוך מרירות ומתוך תביעה.

המסורת על תלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר שורשה בהספד שתיקן דויד על מות שאול ויונתן, שהוא בעצם 'הספד' על משיח בן יוסף. ושורשה במתח שקיים בין 'תופשי התורה'; לבין 'יוצאי הצבא' המסורת שהם פסקו מלמות בל"ג בעומר ויציאת התלמידים לירות בקשת משמעותה 'תחיית' משיח בן יוסף

המעשה בחכמים שהיו מסובים בבני ברק וסיפרו ביציאת מצרים כל ליל הסדר מושמט בהגדה של רס"ג,לשיטתו לאחר העיסוק בספור יציאת מצרים עדיף לעסוק בהלכות (קרבן) פסח כמו המעשה שבתוספתא.

בנוסח הקדום של ההגדה יש רק 3 קושיות 'מה נשתנה' בדורות המאוחרים קבעו הגאונים לשאול 4 קושיות והוסיפו את המדרש בענין 4 בנים. מטרת הדגשת המספר 4 היא להביא את הגאולה ברחמים בזכות עמל התורה