פרשני:בבלי:נדרים פא ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים פא ב

חברותא[edit]

שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר.
כמו שלא מצינו שועל שמת בעפר חפירתו שהוא גר בה תמיד, אף שהיא מקום סכנה, כי מתוך שהוא רגיל בה, אינו נתקל בעפר של אותה חפירה.
כמו כן אדם זה, על אף שאין אשתו רוחצת ומתקשטת, ואינה מעבירה את השער של אותו מקום, בכל זאת, אינו חושש שמא תקשר לו נימא. כי היות והוא רגיל בה אינו ניזק ממנה.
ולכן סובר רבי יוסי, שרחיצה וקישוט אינו בכלל דברים שבינו לבינה  21 .

 21.  על פי פירוש הר"ן. ויש להקשות, הרי כתב הר"ן במשנה, שלגבי קישוט של למטה לכולי עלמא הוי בכלל דברים שבינו לבינה, ואילו כאן מבואר שגם לגבי קישוט שלמטה נחלקו תנא קמא ורבי יוסי. וכבר עמד על זה בביאור הגר"א (יו"ד סי' רל"ד ס"ק קי"ח).
תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה, שאף לרבי יוסי יכול להפר משום שזה בכלל דברים שבינו לבינה.
דתניא: דברים שיש בהן עינוי נפש, מפר - בין בינו לבינה, כשהיא תחתיו, בין בינה לבין אחרים, כשהיא תחת אחרים, ואפילו לאחר שתתגרש ותנשא לאחר, כי נדרי ענוי נפש, הפרתם היא הפרה עולמית.
דברים שאין בהן עינוי נפש - בינו לבינה, כל זמן שהיא תחתיו, מפר.
בינה לבין אחרים, היינו לגבי הזמן לאחר שתתגרש - אינו מפר  22  .

 22.  על פי ביאור רש"י. אולם הר"ן מבאר שהברייתא לא דיברה על איכות ההפרה, אלא מדובר על סוגי הנדרים, ופירוש הברייתא כך הוא: דברים שיש בהם ענוי נפש מפר בין בינו לבינה - שאמרה קונם פירות על בעלה, בין בינה לבין אחרים - שאמרה קונם פירות אחרים עליה, ועל דרך זה מתבאר המשך הברייתא.
כיצד? -
אם אמרה: קונם פירות עלי - הרי זה יפר, משום שהוא ענוי נפש, ויכול להפר בין בינו לבינה, ובין בינה לבין אחרים.
קונם שאיני עושה לפי אבא, לפי אחיך, לפי אביך, לפי אחי. שאסרה מעשה ידיה על פה של אביה, או על פה אחי בעלה, או אבי בעלה, או אחי.
ושלא אתן תבן לפני בהמתך  23  ומים לפני בקרך כיון שאינה חייבת לעשות דברים אלו לבעלה.

 23.  ובתוספות במסכת כתובות דף (נט, א) הוכיחו מכאן שנדר בלשון שבועה מועיל, והחזון איש מקשה מדוע אין כאן חסרון של דבר שאין בו ממש, וכמו שמצינו לעיל יג ב שהאומר קונם שאיני מדבר עמך, הוי דבר שאין בו ממש, וע"ש שהאריך בזה.
אין יכול להפר משום שאין בכל אלו דברים שיש בהם ענוי נפש, ולא משום דברים שבינו לבינה  24 .

 24.  שואל הר"ן הרי מסקנת הגמרא במסכת כתובות שהאשה חייבת להאכיל את הבהמה של בעלה, ואם כן איך חל הנדר, הרי היא משועבדת לכך, ומתרץ הר"ן שמדובר שהאשה הכניסה לבעלה בכתובתה כמה שפחות, ומבואר בסוגיא שם שבאופן זה אינה חייבת להאכיל את בהמתו, אולם הריטב"א בכתובות (סא, ב) תירץ שאף שמשועבדת לו, מכל מקום לא האלימו רבנן את השעבוד בשביל שיוכל לגרום שלא יחול הנדר של האשה, והקשה רבי עקיבא איגר כיון שאם מפר חוזרת להיות משועבדת לבעלה, אמאי אינו יכול להפר, הא הוי בכלל דברים שבינו לבינה, וצ"ע.
ואם אמרה: שלא אכחול, שלא אפקוס, ושלא אשמש מטתי, יפר משום דברים שבינו לבינה.
אבל אם אמרה: שלא אציע לך מטתך, ושלא אמזוג לך את הכוס, ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך, אין צריך להפר. דכיון שהאשה משועבדת לבעלה לדברים אלו לא חל הנדר כלל.
רבן גמליאל אומר אף על פי שלא חל הנדר כלל בכל זאת יפר. שנאמר: לא יחל דברו.
מדוע לא כתוב לא יחל "נדרו"? משמע משינוי לשון זה, שגם נדר שאין לו את התוקף של נדר, בכל זאת לא יעבור על נדרו בלא הפרה.
דבר אחר - פירוש אחר.
לא יחל דברו -
מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו. ודרשינן מלשון "דברו", שאף על פי שהחכם יודע את הפתח של הנדר, מכל מקום הוא אינו מפר נדרי עצמו, אלא אחרים מפירין את נדריו.  25 

 25.  לפי מסקנת הר"ן.
מאן שמעינן מיהו התנא,
דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס, דברים שבינו לבינה הויין, רבי יוסי. דאילו לפי רבנן הרי במניעת קישוט מפר משום נדרי ענוי נפש.
וקתני דמפר משום דהוי דברים שבינו לבינה וזה ראיה לרב אדא בר אהבה.
אמר מר למדנו בברייתא.
ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה
היכי דמי -
אילימא אם נאמר שמדובר באופן דאמרה הנאת תשמישי עליך.
למה לי הפרה? - הא משועבדת ליה, ואיך חל נדרה!?
אלא, באומרת הנאת תשמישך עלי. וכהאי גוונא, חל נדרה.
וכרב כהנא.
דאמר רב כהנא: אשה האומרת לבעלה: קונם הנאת תשמישי עליך - כופה אותה בעלה, ומשמשתו.
אם אסרה האשה את הנאת תשמישה על בעלה לא חל הנדר כלל, כיון שהיא משועבדת לו, וכופה אותה ומשמשתו.
אך אם אמרה האשה: הנאת תשמישך עלי
- יפר!
כי כאשר נדרה האשה לאסור "על עצמה" הנאת תשמיש של בעלה, חל הנדר.
כי היא אינה יכולה לאסור את עצמה על בעלה שיהא הוא אסור בה, מפני שהיא משועבדת לו. אבל יכולה היא לאסור את הנאת בעלה על עצמה.
ולכן צריך בעלה להפר לה, על אף שהיא משועבדת לו לתשמיש, לפי ש"אין מאכילין את האדם דבר האסור לו".
מאן תנא - מיהו התנא ששנה את הא דתניא -
דברים המותרים מעיקר הדין, ואחרים נהגו בהן איסור -
אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן, בלא הפרה.
משום שנאמר: "לא יחל דברו"
דבר אחר -
"לא יחל דברו", מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו.
מני? -
רבן גמליאל היא, הדורש מ"דברו" שאפילו דיבור שאינו נדר גמור אלא דיבור בעלמא אפילו הכי לא יחלל את דבורו.
ואף כאן, כיון שנהגו איסור בדברים המותרים, הוי להו כדברים האסורים, ולא יחללו את המנהג, ללא הפרה.
בעא מיניה רבא מרב נחמן -
תשמיש המטה, כגון שאמרה הנאת תשמישך עלי, לרבנן שסוברים במשנה שרחיצה וקישוט נחשב לענוי נפש -
האם נדר של עינוי נפש הוא, והדין הוא שמפר בין לעצמו ובין לאחרים.
או דברים שבינו לבינה, ואינו מפר אלא לעצמו. ואם נתגרשה, ונשאת, חוזר הנדר לאיסורו.
אמר ליה: תניתוה, הרי שנינו דין זה במשנתנו!
דתנן: ונטולה אני מן היהודים, אם אסרה על עצמה הנאת תשמיש מכל היהודים, ואף בעלה בכלל הנדר -


דרשני המקוצר[edit]

מסכת נדרים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב