הרב צבי ישראל טאו

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב צבי ישראל טאו הוא תלמיד חכם העוסק בחינוך, למידת ולימוד תורה ,לימודי אמונה מחשבת ישראל, ובעיקר כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק. הוא נחשב לנשיא ישיבת הר המור.

תולדות חייו[עריכה]

נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מגליציה בתום מלחמת העולם הראשונה. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן השואה התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה למדינת ישראל.

בארץ ישראל החל ללמוד בישיבת הדרום (רבו היה הרב יהודה עמיטל).לאחר מכן עבר לישיבת מרכז הרב שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, שאף אמר עליו[1]: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה, ואל הכל" (הרב אביהו שוורץ מתוך התורה הגואלת, ח"ב עמ' קסו). הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת הרב קוק, והחל להעביר שיעורים בישיבה, עד שהפך לאחד הרבנים הבולטים והמשפיעים בישיבה ותלמידיו היו רבים. לאחר פטירת הרב צבי יהודה הכהן קוק תלמידיו רצו לשים את הרב טאו בראש ישיבת מרכז הרב לצד הרבנים הרב שאול ישראלי והרב אברהם שפירא, אך ללא הועיל.

בשנת תשנ"ז, עקב מחלוקת חריפה עם הרב אברהם שפירא ותלמידיו, פרש הרב טאו עם קבוצת רבנים (הרב מרדכי שטרנברג, הרב עמיאל שטרנברג, הרב יהושע צוקרמן, הרב עודד וונלסקי, הרב יעקב לבנון, הרב אריאל אדרי ועוד) ותלמידים רבים ממרכז הרב והקים את ישיבת הר המור. טענתו היתה כי הרב שפירא תכנן להקים בישיבה מכון ללימודי הוראה, דבר שעורר את התנגדותו של הרב טאו, אולם הרב שפירא ותלמידיו שוללים כי היתה כוונה כזו[2] לאחר הפילוג, הוציאו תלמידי הרב טאו חוברת בשם "לדרך הקודש", בה הם מסבירים על חשיבות לימוד התורה בטהרה, ללא מכון לרבנים ואקדמיזציה תורנית.

מאז ועד היום נחשב הרב טאו ל'נשיא' ישיבת הר המור, וכמורה דרך לישיבות שהוקמו ע"י תלמידיו (המכונות "ישיבות הקו") בהן ישיבת שבי חברון, ישיבת איילת השחר, ישיבת מדברה כעדן ועוד.

בי' בניסן תשס"ה נפטרה רעייתו חנה שהיתה אשת חינוך ותלמידת חכם ידועה, והעבירה שיעורים רבים. בשנת תשס"ח התחתן בשנית עם בתיה כהן.

ממשנתו[עריכה]

עיקר מצות יישוב הארץ על ידי האומה כולה[עריכה]

עיקר מצות יישוב ארץ ישראל[3] הוא [[כיבו�]] הארץ ושלטון עם ישראל עליה. ואף שגם היחיד חייב לעלות לארץ ולד��ר בה[4], מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של המצוה הכללית של האומה כגוף לאומי. בתקופת הגלות, בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת מדינת ישראל חוזר עם ישראל לקיים את המצוה (סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז).

ממילא מובן שההתייחסות למאבק תנועת 'גוש אמונים' על שלמות כמאבק על מצוה פרטית בלבד - מחטיאה את המטרה העקרית של המאבק, משום שמטרתו המרכזית היא להבליט ולחזק את מצות יישוב ארץ ישראל הציבורית-הממלכתית (סולו המסילה עמ' מג).

לאור זאת יש לנהל את כל המאבקים במדיניות כושלת של הממשלה. תמיד לחזק את היסוד הלאומי, וכשם שאין גודעים את העץ כולו בשביל לקטוף ממנו פירות - כך יש להימנע מלהשיג הישגים פרטיים על חשבון הפסד כללי (סולו המסילה עמ' נט-סא).

התודעה הלאומית[עריכה]

בבסיס כל תנועה חברתית, וכל שכן תנועת עם, עומדת תודעה חיונית, כלומר: אידאולוגיה שממלאת את לבבות הציבור ע"י הסברה הגיונית פשוטה המסוגלת לחדור ללבבות[5] (סולו המסילה עמ' יד הערה ב). בלי תודעה - אין אפשרות לשום תנועה ציבורית להתקיים[6].

בגלות פסקה התודעה הלאומית, ועם ישראל ראה את עצמו כאוסף של יחידים או קהלות, אך לא כאומה[7] (סולו המסילה עמ' יג). כל השאיפות והרצונות שלנו היו במישור האישי הפרטי או הקהילתי בלבד[8].

בהגיע עת התחייה, הופיעה מצב נפשי שהביא לתחושה שלא תתכן עוד גלות. הלבבות התמלאו בשאיפה לקום ולפעול לתקומתה של האומה בארצה, לבנין מדינתה וממלכתה. התעוררות התודעה הלאומית היא המהוה את ההבדל הברור שבין גלות לגאולה. והעובדה שהתעוררות זו התפשטה בכל רבדי האומה (צדיקים, בינוניים ורשעים; ספרדים ואשכנזים; עניים ועשירים) היא סימן הסימנים של הקץ המגולה[9] (סולו המסילה עמ' יד-טז).

לכן, כוונתו ומגמתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בכל מאמריו וכרוזיו ובכל הפעולות המעשיות אותן דחף, הייתה לחזק ולעורר את התודעה הלאומית, שחולשתה גורמת לחוסר יכולת עמידה בפני לחצים ותכתיבים של גויים ביחס לשלטוננו על ארץ ישראל, ובניינה נותן עז, כח וגבורה הן בקרב והן במאבק פוליטי מול אומות העולם. ותודעה זו היא המכשירה את הופעת הכח הלאומי-רוחני-קדוש-אלקי של עם ישראל (סולו המסילה עמ' נג).

קודש וחול[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

הרב טאו דוגל בנתינת מקום והערכה לענייני החולין ולחכמות החול, ובלבד שיופרדו מהקודש. הוא מרבה להדגיש שהחול הוא דבר חשוב, שהקודש צריך לחזק ולרומם את החול, אך ערבוב קודש וחול הוא טומאה. לדברים אלו השלכות מעשיות רבות, הן בעולמו של היחיד והן בגופים ובמוסדות ציבוריים וחינוכיים, הן בתחום החינוכי והלימודי והן בתחומים אחרים.

הדור[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

אחת המבוכות הגדולות של עוסקי תורת הרב קוק זצ"ל הוא היחס לדורנו לאור דברי הרב קוק זצ"ל על דורו. במאמר הדור ([[עקבי הצאן]] )


סירוב פקודה בפינוי יישובים[עריכה]

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: חוסר דיוק, חוסר ביסוס (מקורות); חוסר הסברה לנימוקי הדברים.

מקובל לחשוב שהרב טאו מתנגד לסירוב פקודה כחלק ממשנתו הממלכתית, אך עניין זה לא ברור מספיק בהשקפתו[דרושה הבהרה]. אם כי היו התבטאויות שונות(דרוש מקור) (ואף סותרות(דרוש מקור)) של הרב טאו שמהן ניתן להסיק שהוא בעד "סירוב אפור", כלומר לנסות להימנע מלהשתתף בפינוי אך לנמק זאת בסיבות אחרות, ואף אמר: "תלמיד משלנו שמפנה יישוב-כנראה שנכשלנו בחינוכו."(דרוש מקור)

ולפעמים הרב טאו יצא מפורשות נגד סירוב פקודה משום שזה גורם לחילול הקודש של מדינת ישראל(דרוש מקור) שהיא "יסוד כיסא ה' בעולם" כדברי הרצי"ה[דרושה הבהרה].

מתלמידיו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מספריו[עריכה]

הרב טאו איננו כותב ספרים, אולם תלמידיו מוציאים ספרים משיעוריו. הרב טאו עצמו איננו עובר על ספריו, אך הוא סומך את ידיו על אישורו של הרב עמיאל שטרנברג העובר על הספרים:

  • לאמונת עתנו - סידרה המקיפה חלקים נרחבים במשנתו של הרב טאו, והיא נחשבת לספרו היסודי. סידרה זו נכתבה ע"י הרב יאיר דיאמנט, והוגהה ע"י הרב זאב נוימן. בעריכת הכרכים הראשונים השתתף גם הרב מרדכי (מוטי) הס. עד כה יצאו לאור שנים עשר כרכים (ומפתח לספרי הרב טאו):
    • פרקים בהלכות ציבור - בירור רעיוני בענייני הדור והתקופה.
    • כנ"ל.
    • בין קודש לחול - חלקו הראשון של הספר מכיל מאמרים העוסקים בענייני תלמוד תורה ומהווים מערכה שלמה על הגישה היחס ללימוד תורה בדורנו‏[10]; חלקו השני של הספר עוסק בהתמודדות עם רבות מתופעות התרבות המערבית המטריאליסטית השולטת בזמנינו.
      בכרך זה נוסף גם המאמר "זכרו ראשונות" שיצא קודם לכן בחוברת נפרדת, והוא עוסק בגישה למאבקים על שלימות הארץ, והוא מהוה המשך לכרכים הראשונים של הסדרה.
    • אוזר ישראל בגבורה - בענייני מלחמות ישראל והמוסריות.
    • זכור ברית אברהם - פירוש לעקידה בסידור עולת ראי"ה.
    • ראשונים כמלאכים - סידרת שיעורים בעין אי"ה על סוגית "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" (שבת נה:-נו.) המבררת את ענקיותם של גדולי האומה, ואת הסדר הנכון בלימוד תורה שבכתב.
    • העוז והענווה - סדרת שיע�רים בעין אי"ה בסוגיית "יען כי גבהו בנות ציון" (שבת סב:), המהווים ניתוח מוסרי של כוח הדמיון למעלותיו ולחסרונותיו והשפעותיהם על היחיד והציבור, ושל מידת הגאוה - הערכה חיצונית של האדם את עצמו - והשלכותיה על היחיד, על החברה ועל האומה.
    • אעירה שחר - הסבר תהליכי הגאולה שנמשלה ליקיצה מתרד�ה עפ"י סדרי היקיצה של האדם.
    • כן עשה הלל - שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל" (שבת ל:), המבררים את מעלת מידת הענווה האמיתית, מקורה הפנימי ויכולותיה המעשיות, לעומת ענווה שיטחית וחיצונית.
    • חסדך ליודעך - שיעורים בעין אי"ה על סיפורו של רשב"י (שבת לג:), העוסקים בלימוד על ענייני פנימיות התורה, מעלתם, קדושתם, השפעתם על הלומד אותם בטהרה ומבטם על העולם וחולשותיו ועל תיקונו השלם‏[11].
    • הנה ימים באים- בירורים בציפיית הישועה.
  • סולו המסילה - התודעה הלאומית הישראלית כיסוד בהלכות ציבור. ספר זה הוא ליקוטי פסקאות משיעוריו (בעיקר מהספר 'לאמונת עתנו' אך גם ממקומות אחרים[12]) שנערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א.
  • צדיק באמונתו יחיה - נכתב ונערך ע"י הרב נתנאל אלישיב שליט"א. הספר מטפל בגישה ללימוד תורה עפ"י המסורת של עם ישראל (לעומת גישות נוכריות כביקורת המקרא ו"תנ"ך בגובה בעינים") ואת הערך של תקופת הילדות האישית והלאומית וטהרתה.
    (חלקים מספר זה יצאו לראשונה בחוברת "צדיק באמונתו יחיה"[13]. חוברת זו עוררה פולמוס ציבורי רחב[14] בענין הגישה ללימוד תורה שבכתב וסיפורי המקרא).
  • נשמה לעם עליה – שיעורים של הרב טאו בימי ההתנתקות שנערכו ע"י הרב חנן אידלשטיין שליט"א[15].
  • נושא אלומותיו - ערכה של החקלאות בישראל. נערך ע"י הרב אבנר שלו, ירושלים תשס"ח. הספר כולל עיסוק בערך של החקלאות בישראל, בתפיסת ייעודו על עם ישראל כעם חקלאי, והתמודדות רוחנית עם תרבות המסחר המודרנית.
  • צדקה תרומם גוי- על עניינה של הצדקה
  • הארת התשובה והגאולה- "ערכם של הרהורי תשובה ביחיד ובאומה".
  • הקודש והמקדדש- חוברת בענייני בין המיצרים

מאמרים נוספים[עריכה]

עשרות משיחותיו של הרב טאו, יוצאות לאחר עריכה ראשונית בחוברות (בהוצאת מכון 'שירת ישראל').

בנוסף, ניתן למצא מאמרים המכילים סיכומי שיעורים של הרב טאו במקומות נוספים:

  • בסדרת ספרים על המועדים (הכוללת את הספרים: "כי עין בעין יראו"[16], "לתשובת השנה"[17], "אל מול פני המנורה" שני חלקים[18] ועוד.
  • בחוברות "ערוגות הבושם" (בטאון ישיבת הר המור) ניתן למצא כמה משיעורי הרב טאו בנושאים שונים[19]:
  1. אשר ילמדון ליראה אותי[20] - על לימוד תורה כמחנך ליראת שמים[21] (גליון א עמ' קפז-קצח);
  2. וזהב הארץ ההיא טוב[22] - בעניין תורת ארץ ישראל (גליון ב עמ' קצז-ריא);
  3. לְבִינת עתנו - עניינו של יום שיחרור ירושלים[23] (גליון ג עמ' קפט-קצט);
  4. אפילו נוטל את נפשך - בענין אהבת ה' ודבקות עליונה עד כדי מסירות נפש (גליון ד עמ' קסא-קעז);
  5. לכו נא ונִוָכְחָה[24] - דרך התוכחה המתאימה לדור בלימוד עניינם של אבות האומה (גליון ה עמ' קעא-קפא);
  6. על הקודש והמקדש - עניינו של בית המקדש והאבלות עליו (גליון ו עמ' רלז-רסה).

ועוד.

כמו כן, ניתן למצא מאמרים שלו במקומות נוספים:

  • על ממלכתיות, ממשלה ומדינה - בעקבות אירועי ה"מחתרת", בתוך ארצי ה' חורף תשנ"א.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מאמרי הרב טאו שליט"א

מכתבים ציבוריים שפרסם[25]:

הערות שוליים

  1. במוצאי שבת פרשת נשא, י"ח סיון תשל"ד.
  2. ראה: הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהופיע בספר "מורשה" ח"א; הרב יוסף בדיחי, "יוסף לקח" עמ' 61-62.
  3. המנוסחת על ידי הרמב"ן (בהוספות לספר המצוות מ"ע ד): "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".
  4. ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סו בתו"ד) ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה (כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה), וכבר המשילו ה[[�חרונים]] למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" (כלומר: שאף על העליה בגלות יש שכר, כמו כל שאר הכשר מצוה).
  5. כלומר: כדי שתקום תנועה ותמשוך אחריה המוני אנשים, – אין די ברעיונות עיוניים מופשטים, ואף לא בפרסומות, גימיקים, תקשורת, פוליטיקה, הפגנות והתיישבות, אלא – נדרשת יצירת תודעה, כלומר: רעיונות המתפתחים בהכרה ובהרגשה חיונית של הלב. אין די בפגישה עם מעשים של מסירות נפש או, לחילופין, רעיונות מופשטים בלבד, אלא נדרשים רעיונות מוסריים היוצרים קניין בלב (ע"י הרבה דברי רגש ודמיון והרבה דוגמאות ומשלים ואמרות כנף).
  6. לדוגמא, העובדה שקייימים ארגוני חסד איננה בשל היותם של יחידים בודדים בעלי מסירות נפש על מטרה זו בלבד, אלא בשל העובדה שהכרה בדברי חשיבותם הגדולה של ארגונים אלו מכיפה שכבות רחבות באוכלוסיה, המוכנים 'לתת כתף' ולסייע להם.
  7. ר' לנתיבות ישראל (מהד' תשל"ט) עמ' עח.
  8. ר' ספר הברית רבי אליהו פנחס הורוויץ זצ"ל, ח"א מאמר י פ"ד, מהדו' פיעטרקוב דף נד, ד"ה ודרשתי וחקרתי): "ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה, וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל, מרבים העם ללמוד משניות, גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו - מה נשאר לנו עוד? ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון. ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה... ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי ש...כולם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב"ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה"ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה"ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול... למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי (עפ"י ישעיהו מב, כב), זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל... אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעולם הזה או לעוה"ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי... ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא ית' מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינכם חסים כ"א על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו (פאטערלאנד) היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא..." ע"ש שהאריך בגודל החיוב בזה.
  9. ר' שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סוף סי' סו): "כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה... ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה..." עכ"ל. וכן במכתב הנצי"ב זצ"ל (שיבת ציון ח"ב עמ' 7): "אך הנגלות לנו, כי כאשר התעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו בכל מקום אשר אנחנו מפוזרים, וקול המון כקול שדי בדברו ע"י נביאיו, ע"כ עלינו להמשך אחרי קול דבריו זה...".
  10. הכרך כולל מאמרים בנושאים: מסירות נפש ללימוד תורה; הבנת המושג "כלל ישראל", ומתוכו הבנת ערכה של תורה (כסיגנון הרצי"ה: "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך: "ונתן לנו את תורתו".; תפקידם של תלמידי חכמים ורבנים בבניין האומה; העיסוק בחכמת הקבלה; ועוד.
  11. ראה נתקבלו במערכת (מאת הרב יואל קטן): "הכרך ה'עשירי קודש' מסדרת ספרי 'לאמונת עתנו' הכוללים את שיעוריו המיוחדים של הרב טאו שליט"א, רבם של רבני ישיבת 'הר המור' ובנותיה, עוסק בתורת הנסתר, ומעמיק ומרחיב בדברי מרן הראי"ה שעיקרם פרושׂ על פני כתריסר עמודים בכרך הראשון של הספר 'עין אי"ה' על מסכת שבת. בל"ו פרקים מבוארים ומורחבים דברי מרן הרב זצ"ל סביב סיפור בריחתם של רשב"י ובנו למערה, ומנסים לצייר לנו את היחס הנכון בין החכמה האלוקית העליונה האידאלית לבין התגשמותה והתבטאותה בעולם שלנו. הטוב והרע, הצדיקות והרשע, האידיאל והמציאות, ועוד ניגודים הקיימים בעולם, נידונים בספר זה בכובד ראש ובעמקות, כדרכו של הרב טאו שליט"א. העריכה המוקפדת של תלמידו הרב יאיר דיאמנט, עם המקורות וההערות שהוסיף בסוף הספר, מביאים ללומד דבר שלם ונקי, ואם כי אינה דומה שמיעה לקריאה – תורת הרב טאו בביאור דברי הראי"ה מונחת בסדרת ספרים זו לפני הרבים, גם אלו שמחוץ למעגלי 'ישיבות הקו', וכל הרוצה יבוא וילמד. במקביל יצאה לאור חוברת ובה מפתח ערכים למובאות בכתבי הרב זצ"ל בעשרת כרכי 'לאמונת עתנו', שתועלתה מובנת מאליה."
  12. מקצתם לא פורסמו כלל ומקצתם פורסמו בבמות אחרות (ראה "כי עין בעין יראו" עמ' קח-קמט; בספר 'אחים יקרים: קורות המחתרת היהודית', מאת חגי סגל, עמ' 217-216; בעיתון נקודה(דרוש מקור); בביטאון 'ארצי' גיליון ה, חורף תשנ"א; ועוד).
  13. מהד' ירושלים, חנוכה תשס"ב.
  14. לדוגמא ר' עלון שבות - בוגרים, גליון יז; כמה מהמאמרים שהתפרסמו בענין בעיתון הצופה; מאמר מאת הרב משה ליכטנשטיין שליט"א; מאמר מאת שאול שיף; ועוד.
  15. שני מאמרים בספר זה (מתוך ארבעה) יצאו קודם לכן בחוברות: "ונשאר גם הוא לאלקינו"; "וקוי ה' יחליפו כח".
  16. על מועדי חודש אייר: יום הזכרון, יום העצמאות ויום שיחרור ירושלים. מהד' ירושלים התשס"ג. בספר שלושה שיעורים מאת הרב טאו: (א) על קדושת הזמנים ומהותו של חודש אייר (עמ' קח-קכא), (ב) על ערכם של יום העצמאות ומדינת ישראל (עמ' קכב-קמט), (ג) על קדושת ירושלים כנשמת הלאומיות של עם ישראל (עמ' רמו-רעג).
  17. על מועדי תשרי.
  18. על חנוכה. רוב החלק השני הוא שיעורים של הרב טאו.
  19. המאמרים בחוברות א-ג נערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א והרב זאב נויימן שליט"א, ומכאן ואילך נערכו ע"י תלמידים עלומי שם.
  20. מלשון הכתוב (דברים ד, י).
  21. המאמר יצא לאור בעריכה אחרת ב'צדיק באמונתו יחיה'.
  22. מלשון הכתוב (בראשית ב, יב) שדרשוהו חז"ל (בראשית רבה פר' טז אות ד): "אין תורה כתורת ארץ ישראל".
  23. מתוך דברים שנשא הרב טאו בהיכל ישיבת מרכז הרב, ביום שיחרור ירושלים תשמ"ב.
  24. עפ"י לשון הכתוב (ישעיהו א, יח).
  25. מסודרים לפי תאריך שליחתם.