שקר

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שקר משמעותו: כזב, סילוף ורמאות, הפך האמת.

אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה. במקרה ובה האדם העיד או נשבע לשקר - עבר באיסור נוסף.

האיסור ומקורו[עריכה]

הוזהרנו בתורה על איסור שקר באיסור לאו ובמצות עשה.
היכן? נאמר בפרשת קדֹשים (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ", הרי איסור לאו בגניבה, בכחש (- אמירת שקר) ובשבועת שקר [1].
ובפרשת משפטים (שמות כג, ז) נאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", הרי מצות עשה להתרחק משקר.

חומרתו[עריכה]

נוגד את המוסר האנושי הבסיסי[עריכה]

דומה שאין צורך כלל הסביר את גנותו של השקר, "ואין צריך להאריך בדבר הזה, שהשכל מחייבו והדעת מכריחו" (מסילת ישרים פרק יא[2]). התכונה הכי יסודית באישיות היא מידת האמת, ו"בן אדם שדיבר שקר לשעתו - צורתו צורת אדם ויש בו חטא, אך המתמיד בשקריו - צורתו שקרן ואישיותו נעדרת" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד סוף אות יג, עמ' נה). וזוהי הרגשה טבעית הנטועה בעומק הנפש של כל אדם. ולכן, "השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו" (ספר החינוך, מצוה עד, משורשי המצוה).

והיות ומידת האמת היא שורש החיים[3], לכך ההליכה בדרכי השקר גורמת מיתה[4], וכדברי הכתוב (משלי ב, יג-יט): "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר... אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם ...לֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים". וכך מספרים חז"ל בפרק חלק (סנהדרין צז.):

"אמר רבא: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא (- מתחילה הייתי אומר אין אמת בעולם), אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב טביומי שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה (שאם היו נותנים לו כל [שב]חלל העולם):
זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא, וקושטא שמיה (- פעם אחת נקלעתי לאותו מקום, ואמת שמו), ולא הוו משני בדיבורייהו (- ולא היו משנים בדיבורם), ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה (- ולא היה מת אדם משם בלא זמנו). נסיבי איתתא מינהון (- נשאתי אשה מהם), והוו לי תרתין בנין מינה (והיו לי שני בנים ממנה).
יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה (- יום אחד הייתה יושבת אשתו וחופפת ראשה), אתאי שיבבתה טרפא אדשא (- באה שכנתה והכתה בדלת). סבר: לאו אורח ארעא (- סבר לא דרך ארץ), אמר לה: ליתא הכא (- אינה כאן). שכיבו ליה תרתין בנין (- מתו לו שני בנים).
אתו אינשי דאתרא לקמיה (- באו אנשי המקום לפניו), אמרו ליה: מאי האי? (- מה זה?) אמר להו: הכי הוה מעשה (- כך היה מעשה). אמרו ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין, ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי (- בבקשה ממך, צא ממקומנו, ולא יגרה בהם מוות באותם אנשים)." וחזרו לשלוותם[5].

הקב"ה אוהב האמת ושונא שקר[עריכה]

ויתירה מכך:

חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו חז"ל (שבת נה. יומא סט: סנהדרין סד. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח.; ועוד). והוא "רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו; תהלים פו, טו). ואמר הכתוב (שמואל א טו, כט): "נֵצַח יִשְׂרָאֵל [- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל[6]] לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן[7] שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי ו, טז-יז). ועוד כתוב: "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ" (משלי יב, כב).

והמתהלך בדרכיו של מקום[8], שהם[9] חסד ואמת[10], נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב (משלי יג, ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". ועוד כתוב (משלי יז, ז): "לֹא נָאוָה [- לא נאה[11]]... לְנָדִיב [- לחכם[12]] שְׂפַת שָׁקֶר".

"ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב 'מדבר שקר תרחק'. והנה הזכירה בו לשון ריחוק לרוב מיאוסו מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות" (ספר החינוך, מצוה עד, משורש המצוה).

השקרן מתרחק מהקב"ה[עריכה]

בגמרא (סנהדרין קג.) מובא:

"ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לֵצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'."

ומסביר המהר"ל (באר הגולה, באר רביעי[13]): "המשקר איננו מקבל פני שכינה, כי לא יתחברו שני הפכים כמו האמת והשקר ביחד, והוא יתברך א-ל אמת וחותמו אמת, איך יקבל המשקר פני שכינה להתחבר עמו פנים בפנים, ו[הרי] דבר זה מציאות שני הפכים ביחד".

ולכן, "המארה והקללות בבית כל אוהבי השקר, מפני שהשם יתברך א-ל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא א-ל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהפך מידותיו הטובות [של הקב"ה], והם בעלי השקר שהם בהפך מידותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מידותיו, והפך מידת הברכה שהיא בו [- בקב"ה], היא המארה והקללה, והפך השמחה והשלום והתענוג שהם אִתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מא-להים" (ספר החינוך, מצוה עד, משורש המצוה).

התורה, חֳכמתהּ, מוסרהּ אמת[עריכה]

ועוד שתורה שנתן לנו הקב"ה אמת היא[14], שנאמר (תהלים קיט, קמב): "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ (רד"ק ומלבי"ם תהלים קיט, קסג). ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו (מצודת דוד שם).

ולכך אמר נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" (תהִלים שם פס' קד). "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" (שם פס' קסג). "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי [- בהבטחתי]" (שם פט, לו).

והמתמיד בשקריו – מונע מעצמו את השפעת המוסר, שכן – "צורתו שקרן ואישיותו נעדרת, ואיך ייקח מוסר שיסודו אמת וחותמו אמת? אך גם במוסרו יתעתע בתעתועי מִרמה חֳלי אנוש ולא יחוש" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד סוף אות יג, עמ' נה).

ולכך אמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב): "תלמיד חכם צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם[15]... דובר שקרים הוא זה" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר; וכעי"ז בגמ' שבועות לא. ע"ש).

"וזה כי החכמה אין בה שקר, כי לכך היא חכמה, ואם שיקר בחכמתו - אין זה חכמה והוא דִמיון. ולפיכך אין בחכם שקר, וראוי שיהיו כל עסקיו, אף דבר שאינו מגיע (- נוגע) לחכמתו... אין ראוי שיימצא אצלו שקר כלל" (מהר"ל מפראג, באר הגולה, באר רביעי[16]).

ישראל - עם האמת[עריכה]

וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר (ישעיהו סג, ח): "וַיֹּאמֶר [ה']: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ[17] וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לו.): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה הִתדמו אליו עד שנקראו בניו (מלמד התלמידים פרשת צו).

וזאת התכונה עומדת בעומק נשמותינו. "כל מי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב - באמת שיש בו שורש האמת לאמיתו במעמקי הנפש הדבוקה בא-להים חיים" {{|מקור|מחשבות חרוץ ג$רבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, מחשבות חרוץ, סוף אות ג|כן}}. "ונקודת האמת שיש בכל זרע יעקב היא נשמרת וקיימת לעד שאין לה ביטול לעולם כלל" (פרי צדיק, קדושת שבת, מאמר ז, סוף ד"ה ושורש זה).

אך אומות העולם אינם כן, אלא "פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" (תהלים קמד, ח), וצריך לחוש תמיד שמא משקרים הם (ספר חסידים, בולוניא, סי' תרצז, וסי' אלף יז-יח; וסיפור דומה התרחש בגוש עציון[18]).

המרמה את הבְּרִיוֹת[עריכה]

נמצא שיש גנות בשקר מצד עצמו, ואפילו אם משקר בדברים של מה בכך, שאין בהם רווח מחמת שיקרוֹ ואיננו גורם שום הטעיה לחברו, מ"מ בכלל שקר הוא (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ד אות יג, עמ' נג-נד). "ואם שנוי הוא השקר הקל שאיננו פוגע בחברו בשִקרוֹ, מִשְנֶה תועבה היא המרמה... שכונן כזביו כדי להוליך את רעהו שולל" (שם עמ' נה).

ויישובו של העולם תלוי במידת האמת[19], שכך אמר רבן שמעון בן גמליאל: "על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום" (אבות פ"א מי"ח). "ואם כן מי שדובר שקר - כאילו נוטל יסודו של עולם; וההיפך מזה, מי שזהיר באמת - כאילו מקיים יסודו של עולם" (מסילת ישרים פרק יא[20]).

וחז"ל (סנהדרין קג.) נימקו את הטעם שכת שקרנים איננה מקבלת פני שכינה, באֳמרם:

"משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת."

במשל זה מביעים חז"ל את הנזק הגדול שגורם המשקר להחריב העולם, שהעולם בריאתו וייסודו במידת האמת, והשקר הוא חורבן העולם.

תוכחת הנביאים על השקר וחוסר האמון שבעקבותיו[עריכה]

והנביאים הוכחו את ישראל בימי בית ראשון על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, איכה, זכריה ח ועוד...


מדרגות בשקר[עריכה]

שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא; חזו"א אמונה ובטחון פרק ד אות יג; ועוד.

מתכוון מתחילה לשקר לעומת אמר ואח"כ לא מקיים דיבורו – ביאור הגר"א משלי יב, כב: שקר וכזב.

שמיעת דבר שקר[עריכה]

כתב בספר החינוך (מצוה עד, משורש המצוה):

"...ומצד הריחוק [התיעוב (של השקר)] הזהירתנו [התורה] שלא נטה אוזננו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעים בוודאות שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו ז"ל (חולין מד:): 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו'."

ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל.

אותיות ש.ק.ר. ומשמעותן[עריכה]

השקר אין לו רגליים[עריכה]

שבת קד., רש"י שם, רמב"ן שם קג:, מהרש"א שם קד. ועוד.

ילקוט שמעוני בראשית רמז ג ד"ה רבי ישמעאל שאל; אותיות דרבי עקיבא (בתי מדרשות ח"ב, ורטהיימר, ירושלים תשי"ג, נוסח ב, ד"ה אחר כך נכנס, ד"ה אל"ף כיון ששמע, ד"ה שי"ן מפני מה, וד"ה כ"ף כפוף כ"ף), מדרש האותיות (בי מדרשות הנ"ל, ד"ה ש יש לו); אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' 424,427-428; ועוד.

רש"י משלי יב, יט; צרור המור פר' בראשית, תולדות, פינחס ודברים; תוספות יום טוב אבות א, א; תו"ח עירובין יט.; ספר המנהיג, הלכות תפילין, עמ' תריד; אורחות צדיקים שער השקר; באר הגולה למהר"ל, באר רביעי[21]; של"ה, פרשת קדושים, דרך חיים תוכחת מוסר, אות נ; של"ה מסכת חולין הגה פרק דרך חיים תוכחת מוסר לאות קנא - בסוף, ד"ה אלף בינה; טור חו"מ סי' א; ב"י או"ח סי' לו אות א-ב; אליה רבה סי' לו ס"ק כא; נועם אלימלך הוספות אגרת הקודש ד"ה אמנם אמינא; קדושת לוי פרשת בא ד"ה והכלל הוא; יושר דבר אמת קונטרס דרך אמת ד ובליקוטים לשבת יח; ועוד.

השקר אינו מתקיים – ר' משלי יב, יט...


חינוך להימנעות משקר[עריכה]

ראה יבמות סג. – חינוך רב לבנו שלא לשקר ואפילו לתועלת.

ההימנעות משקר כהצלה מעבירות נוספות[עריכה]

בעלי המוסר בדורות האחרונים הזהירו את ההורים לחנך את בניהם למידת האמת ושלא לומר דבר שקר, כחינוך יסודי וראשוני המהוה בסיס לחינוך לכל המעלות והמידות הטובות, ובפרט שבאמצעות הקפדתו מלשקר ימנע מלעשות דברים לא טובים מחששו שמא ישאלוהו אביו עליהם[22]. גם בספר חסידים (בולוניא, סי' תרמז) מסופר על רשע שאמר לצדיק שאם יורה לו דרך תשובה ע"י הקפדה רק על דבר אחד - יעשה כן. ואמר לו הצדיק: "אל תכזב" (- אל תשקר). וכך נמנע מעבירות נוספות (גזל, זנות) שמא ישאלו אותו עליהם, עד ששב מכל עוונותיו.

גדרי האיסור[עריכה]

לא תכחשו[עריכה]

ערך מורחב - לא תכחשו

איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפיקדון וכדומה.

מדבר שקר תרחק[עריכה]

ערך מורחב - מדבר שקר תרחק

מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצוה רלה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג, ז).

אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת" (פניני הלכה, הלכות אמירת אמת א', בהערה, ע"ש; וראה שערי תשובה לרבנו יונה, שער ג סי' קפא - מובא להלן; וראה בהרחבה לעיל הקב"ה אוהב האמת ושונא שקר).
ומ"מ שקרים שאינם גורמים נזק לזולת יש יותר מקום להתיר לאֳמרם מפני דרכי שלום וכדומה (שערי תשובה לרבנו יונה, שער ג אות קפא).

בגמרא (שבועות ל:-לא.) מבואר שמהפסוק "מדבר שקר תרחק" למדנו גם שקיים איסור לגרום לדין שקר, אף מבלי לומר דבר שקר.

מצבים שמותר לשנות בדיבורו[עריכה]

ישנם מקרים שבהם מותר לאדם לשנות בדיבורו (וראה שו"ת תורה לשמה סי' שסד):

  • מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני השלום. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים.
    וכך אמרו חכמים (יבמות סה:): "ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר (בראשית נ, טז-יח): 'אביך צִוָה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'.' רבי נתן אומר: מצוה [לשנות מפני השלום], שנאמר (שמואל א טז, ב): 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' (- ויאמר ה' עגלת בקר תִקח בידך ואמרת לזבוח וגו')' [הרי שהקב"ה צִוָה לשנות – רש"י]. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב): 'ואדוני זקן', ולבסוף כתיב (שם פס' יג): 'ואני זקנתי'."
    יש מי שכתב שאין היתר לומר שקר גמור מפני דרכי שלום, אלא רק לומר דבר המשתמש לשתי פנים, ואחד מפנים אלה הוא שקר (ערוך לנר שם). ויש שהתירו לומר שקר גמור מפני דרכי שלום, במידה ואין אפשרות לומר דבר שמשתמע לשני פנים (חפץ חיים, הלכות רכילות, כלל א סעיף ח ובאר מים חיים אות יד).
  • מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח (כתובות יז.).
  • אמרו חז"ל (ב"מ כג:-כד.) שתלמיד חכם איננו משנה בדיבורו אלא בשלושה דברים[23]: במסכת, בפוריא (- במיטה) ובאושפיזא (- באורחים).
    במסכת כיצד? יש מפרשים שאדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי בה, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו[24], ומידת ענוה היא (רש"י שם). ויש מפרשים: היה עוסק במסכת נדה, יכול לומר: 'במקוואות אני שונה', כדי שלא ישאלו אותו שאלות בעניין נדה[25] (רמב"ם פי"ד מהל' גזילה ואבידה הי"ג).
    בפוריא כיצד? יש מי שפירש שאם שאלוהו: 'האם שימשת מיטתך?' ישיב בשלילה, ואפילו אם שימש מיטתו (רש"י שם). ויש מפרשים שאם שאלוהו אם שכב על מיטה פלונית, לא ישיב 'כן', פן ימצא שם קרי (תוס' שם וכעי"ז ברמב"ם שם). וכן אם היה בעל קרי ולא בא לבית המדרש, ושאלוהו: 'למה לא בא?' ישנה ויאמר שחולה היה או שאר אונס אירע לו (תוס' שם).
    באושפיזא כיצד? אם שאלוהו אם מארחו קִבלו בסבר פנים יפות, ישיב בשלילה, פן יקפצו אנשים שאינם מהוגנים ויכלו את ממונו (רש"י שם כד. ותוס' שם כג:). ויש מפרשים שנתארח אצל שמעון ואמר 'אצל ראובן אני מתארח', כדי שלא יטריחו על זה שנתארח אצלו (רמב"ם שם), שכל אדם נוח לו באורח אחד (סמ"ע חו"מ סי' רסב ס"ק מד), ויש שאין נוח להם בשני אורחים.
  • יש מי שכתב שמותר לאדם שקר כדי שלא יתבייש חברו, אך ישתדל לעשות זאת באופן שאיננו נראה שקר גמור (ספר חסידים, בולוניא, סי' תרמב).
  • מותר לשקר כדי להפריש אדם מחטא. ולכן יש מי שהתיר לת"ח לומר לעם הארץ המחלל שבת בפרהסיא שהאבלות על אביו נמשכת יום נוסף, כדי שלא יחלל את השבת (הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, והערב נא, ח"א עמ' 46-49).
  • בכדי להציל את ממונו מותר לומר לשון המשתמעת לשני פנים, ויתכן שמותר אפילו לומר שקר גמור (הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, והערב נא, ח"א עמ' 78-84).
  • מותר לאדם לשקר לצורך פיקוח נפש, כגון אם הרופא מסרב לטפל בו בשל גילו המבוגר, מותר לומר שגילו נמוך יותר (הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, והערב נא, ח"א עמ' 138-140).

ולצורך כך נדרשים כמה תנאים:

  1. מדובר במקרים בהם השקר איננו גורם לפגיעה בחברו שערי תשובה לרבנו יונה, שער ג סי' קפא - מובא להלן) או לעיוות הדין.
  2. מאי אמירת השקר עלול להיגרם נזק גדול (לדוגמה: מחלוקת והעדר השלום, פגיעה בזולת וכדומה), שהתירו חז"ל בשבילו אמירת שקר (ראה לעיל לאיזה מטרות הותרה אמירת שקר).
  3. אין אפשרות להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר (חפץ חיים, הלכות רכילות, כלל א סעיף ח, ובאר מים חיים סוף אות יד).

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • ספר חסידים (בולוניא) סימנים י, מד, מז, תריג, תרמב, תרמז, אֶלֶף נח-אלף סב, אלף ע, אלף קיב,
  • הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, והערב נא, חלק א' עמ' 46-49,78-84,138-140,268-276,346-348
  • הרב שלמה רוזנפלד שליט"א, מתי מותר לשקר?, מתוך: תחו"מין לא עמ' 431 ואילך
  • הרב אליעזר מלמד שליט"א, אמירת אמת חלק א וחלק ב, מתוך 'פניני הלכה' ליקוטים ב פרק ב.
  • שמעתתא עמיקא, הוצאת קהילת 'חניכי הישיבות', רמות ב, גיליונות עז[26] וצא[27]
  • הרב צבי יברוב, מדבר שקר תרחק (להציל עצמו מהפסד ממון), מתוך: פרקי השנה, ח"ב פרק מ, עמ' רסא-רסה
  • איילת פישר, שקר חינוכי, מתוך: 'טללי אורות' (ביטאון מכללת אורות ישראל, אלקנה) גיליון י, תשס"ב - אתר 'דעת'

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. ר' ב"ק קה: ורמב"ם פ"א מהל' שבועות ה"ח וכן אצל מוני המצוות השונים (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת רמט, סמ"ג לאו רמא וחינוך מצוה רכו) שפירוש "לא תשקרו" הוא: לא תשבעו לשקר.
  2. מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא.
  3. ראה ירמיהו י, י: "וה' אֱ-לֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים..." ובספרי הנסתר נתבאר שבחינת האמת הוא בחינת החיים, ראה תיקוני זוהר, תקונא עשרין ותרין, סז: ועוד; דגל מחנה אפרים, פר' מצורע, ד"ה וזה יש; שם, פר' אחרי, ד"ה אשר יעשה; שם, פר' נצבים, ד"ה ראה נתתי; שם, דרוש לשבת תשובה, ד"ה או יאמר; שפתי צדיקים, פר' ואתחנן, ד"ה שייך לעיל; אגרא דפרקא, אות קסז, ד"ה ונ"ל דשייכא; מחשבות חרוץ, לרבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, אות ז, ד"ה וזהו כל; שם, אות טו, ד"ה והלולב נגד; שם, אות יט, ד"ה והוא עשה; פרי צדיק, פרשת תבוא, אות י, ד"ה וסוף ההפטרה; שם, לחג הסוכות, אות כו, ד"ה בתיקונים; שם, לשמחת תורה, אות נד, ד"ה נגיל ונשיש; שם, קדושת שבת, מאמר ד, ד"ה ושלימות הממון; קמץ המנחה, לרבי צדוק הנ"ל, ח"ב אות ס, ד"ה ולידת אברהם; שפת אמת, פר' וישלח, תרס"א, ד"ה ויירא ויצר; שם, פר' וישב, תרנ"ד, ד"ה בפסוק אלה; ועוד.
  4. ר' משלי כא, ו, ובמפרשים שם.
  5. (מסילת ישרים פרק יא, מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא)
  6. ראה רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון שואל א טו כט שם.
  7. וכדברי הרמח"ל ב'מסילת ישרים' פרק יא (מהדורת אורות חיים, ירושלים תשמ"ח, עמ' פ, ד"ה ויש עוד אחרים): "ובוודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקב"ה לקחתו לחותם לו - כמה יהיה הפכו מתועב לפניו!"...
  8. עפ"י לשון הכתוב (דברים ח, ו; שם יט, ט; שם כו יז; שם כח, ט; שם ל, טז; מלכים א ב, ג; תהלים קכח, א).
  9. כתב בספר החינוך (מצוה עד, משורש המצוה): "ובאֳמרִי [ראה להלן] 'מידות' בהקב"ה יתעלה, אני נמשך בדבר אחר דברי רבותינו ז"ל שיחסו אליו ב"ה... על צד המקבלים, אבל הוא ב"ה לגֳדלו וייחודו מצד עצמו אין לייחס אליו מידות, כי הוא וחכמתו וחפצו ויכולתו ומידותיו אחד, בלי שום שיתוף ופירוד בעולם".
  10. כלשון הכתוב (תהלים כה, י): "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל (מדרש תנאים לדברים יג, ה; תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י; ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך): "כשאמר משה לישראל: 'אחרי ה' א-להיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר (נחום א, ג): 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר (תהלים עז, כ): 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת, שנאמר: 'כל אורחותיו חסד ואמת'."
  11. ר' מצודת דוד ומצודת ציון שם.
  12. ר' מצודת דוד שם. ויתכן לפרש: לאדם ישר (ר' מצודת ציון ישעיהו לב, ה; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן).
  13. מהדורת האניג ובניו (היא – במקור או בדפוסי צילום שונים – המהדורה המקובלת בדרך כלל אצל הלומדים), לונדון תשכ"ד, עמ' נא, ד"ה עוד אמרו.
  14. ככתוב בספר עזרא (נחמיה ט, יג): "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן בברכות התורה אומרים אנו: "ונתן לנו [את תורתו] תורת אמת" מסכת סופרים יג, ו. ור' ברכות ה: "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח, נט.) ובאיכה רבה (פתיחתא ב). ור' מדרש תהלים (קי, ד, מהדורת ר"ש בובר): "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת (תהלים יט, י)". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי קורח מודים: "משה אמת ותורתו אמת" (ב"ב עד. סנהדרין קי במדבר רבה, קורח, יח, כ). וע"ע תנחומא, צו, סימן ז.
  15. נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה (כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה, שאפילו חכם גדול אפשר שיטעה לפעמים), שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה 'מתכבד בקלון חברו' שאין לו חלק לעולם הבא (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז; בראשית רבה פרשה א סי' ה; רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג ופ"ג מהל' תשובה הי"ד, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד), ובוודאי ת"ח איננו חשוד על עבירה זו.
  16. מהדורת האניג ובניו (היא – במקור או בדפוסי צילום שונים – המהדורה המקובלת בדרך כלל אצל הלומדים), לונדון תשכ"ד, עמ' נא, ד"ה עוד אמרו.
  17. והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה (- היותנו בנים למקום) תלוי בזה (שלא נשקר)".
  18. ראה בקישורים המצויים בחיפוש בגוגל; וכן בכתבה: חידת הל"ה באור חדש (בשבע).
  19. עפ"י דברי רבי עובדיה מברטנורא ותוספות יום טוב על המשנה באבות א, יח, - המובאת בפנים.
  20. מהדורת 'אורות חיים', ירושלים תשמ"ח, עמ' פא.
  21. מהדורת האניג ובניו, לונדון תשכ"ד, ריש עמ' נא.
  22. וכך כותב השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות דל"ת - דרך ארץ, אות כט-ל):
    "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.
    נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' (עפ"י תהִלים לד, יד-טו).
    והנה פה בירושלים עיר הקודש תוב"ב, היה רגיל אצלי חסיד גדול מחסידי עליון, מהספרדיים, ואם היו נותנים לו כל חללי דעלמא, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור.
    וסיפר לי מנהג אביו, בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנה שנעשה איזה ענין שלא כהוגן, אמר [האב]: 'מי שיודה על חטאו ויאמר אמת - אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באִוָלְתוֹ; ואיזה [- ומי] שיכפור, ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכופר (מלשון: כופר הכל, כלומר מתכחש), אזי אעשה לו עונשים בכפלי כפליים'. וכן עשה, מי שהודה - מחל [האב] ונתן לו מתנה עוד איזה מטבעות בעבור שהודה באמת, ולהאחר ששיקר ענשו בעונשים גדולים.
    כך היה מגדל בניו במידת האמת, והיה קונה האמת במטבעות, לקיים 'אמת קנה' (משלי כג, כג), ונעשה בבנו החסיד הנזכר לעיל טבע האמת עולמית.
    וכל ערום יעשה בדעת, איך יגדל בניו במעשים טובים, ובצדקות, ובחסידות, ובכל [ה]מידות [ה]ישרות.
  23. יש מפרשים שהכוונה שאינו משנה בדיבורו, מלבד במקום שנצרך מפני דרכי שלום ובשלושת אלו (כ"מ ברמב"ם פי"ד מהל' גזילה ואבידה הי"ג). ויש מפרשים שגם שלושת דברים אלו הם בכלל 'דרכי שלום', רק שהם מצויים יותר (תוס' שם סוף).
  24. ואע"פ שאדם חייב ללמד תורה ולפסוק הלכה, אם יודע, כאן מדובר שבאו סתם לנסותו אם יודע (תוס' שם).
  25. והיינו כדי שלא ישאלוהו ויכשל ויתבייש (לח"מ שם). ויש מפרשים שהוא יודע בחברו שרוצה לשאול אותו באותה מסכת, ואין לו פנאי או שירא שיבלבלוהו (מחצית השקל, על המ"א או"ח סי' קנו ס"ק ב, ד"ה בג' דברים וכו' עבח"מ).
  26. פרשת וירא תשע"ב: האם מותר לשנות דיבורו כדי למנוע אי נעימות
  27. פרשת משפטים-שקלים תשע"ב: האם רשאי לשנות דיבורו כדי להרבות כספי צדקה