אני בת 20 והתחלתי לצאת עם מישהו פעם ראשונה. אנחנו מכירים מעט לפני, וגם המשפחות מכירות. יצאנו 3 פעמים. מבחינה שכלית- יש בו כל מה שחיפשתי מבחינה דתית. בחור טוב וירא שמיים בעל מידות טובות. אבל, לצערנו לא תמיד הכל הולך לפי התכנית והרגש לא מיישר קו עם השכל. שאני אומרת רגש , לא הכוונה לניצוצות ואהבה שברור לי שזה לא קיים. אני מתכוונת לרגש בסיסי כמו כמיהה להודעה ממנו, או ציפייה גדולה למפגש איתו. מה גם שבפעם האחרונה הרגשתי שנתקענו ולא באמת התקדמנו בפגישה. אני נורא נורא מתלבטת. ואם לסיים איך לעשות זאת מבלי לפגוע בנפש של יהודי

שלום רב מניח שכבר התשובה לא רלוונטית. בכל אופן הרגש הוא דבר מתעתע. למרות זאת אי אפשר להתחתן ללא רגש ושמחה. אם לאורך זמן אין רגש אי אפשר להתקדם. מהו בדיוק הווליום של הרגש הנצרך? אין לנו כללים. הווליום נקבע לפי הצורך האישי של כל אחד. כל טוב