שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • שבועות

האם אפשר לחבר את סעודה שלישית של שבת עם סעודת ליל שבועות?

undefined

הרב שמואל אריאל

י"ח אייר תשע"ט
שאלה
שלום וברכה! כאשר יו"ט חל ביום ראשון (כמו שבועות השנה), 1.האם מותר לכתחילה להמשיך את הסעודה השלישית לתוך החג, ולעשות קידוש (יקנה"ז) באמצע, כדין "פורס מפה ומקדש"? 2. אם כן, מתי? בשקיעה או לפני כן? 3. ראיתי שיש הרבה מחלוקות בדין זה, כיצד לנהוג למעשה ב: א. ברכת היין? ב. ברכת המוציא ולחם משנה? ג. פריסת המפה: רק על החלות / על כל השולחן / להוריד את כלי הסעודה לפני הקידוש? ד. אכילת כביצה פת: אחרי הקידוש או/וגם אחרי צאת הכוכבים? ה. בברכת המזון: רצה / יעלה ויבוא או שניהם? תודה רבה
תשובה
שלום וברכה! באופן כללי, האפשרות הזו של "פורס מפה ומקדש" יש בה כמה בעיות, ולפיכך כמה פוסקים כתבו שעדיף להימנע מכך. במצב של שאלתך, שאין מדובר במעבר מיום חול לשבת או לחג אלא במעבר משבת לחג השבועות, ישנן בכך בעיות רבות נוספות, ולפיכך ודאי שאין לעשות כך (אלא אם זה מצב של חוסר ברירה). הרחבה ומקורות: בגמרא ובפוסקים מופיעה האפשרות של "פורס מפה ומקדש", דהיינו שאדם מתחיל סעודה בערב שבת או ערב חג, וממשיך אותה לתוך השבת או החג. בתחילה זוהי סעודה רגילה של יום חול, ולקראת השקיעה עושים הפסקה בסעודה, פורסים מפה על הלחם כדי לציין שכעת הסעודה הופכת להיות סעודת שבת / חג, ואז עושים קידוש, וכעת ממשיכים לאכול את הסעודה כסעודת שבת / חג. אף שהאפשרות הזו מופיעה בהלכה באופן עקרוני, יש בה כמה בעיות: ראשית, ישנם בעניין זה כמה ספיקות ומחלוקות, כפי שהעלית. ההכרעה למעשה בפוסקים לגבי ספיקות אלה מופיעה להלן, אך מכיוון שהדבר אינו פשוט, כתבו כמה פוסקים שאין כדאי לעשות כך ולהיכנס לספיקות אלה (עיין מג"א רע"א, י; משנ"ב שם, כא; ועיין שו"ע הרב שם, יא, ופסקי תשובות שם, יד, שהדברים אמורים גם לענייננו). בנוסף, מופיע בהלכה (שו"ע רמ"ט, ב) שלכתחילה אין ראוי להתחיל סעודה בערב שבת או חג בשלוש השעות האחרונות של היום (לגבי חג השבועות השנה: בסביבות 16:10). אין זה סותר בהכרח את האפשרות של "פורס מפה ומקדש" – אפשרות כזו תיתכן כאשר התחילו את הסעודה לפני הזמן הנ"ל, שאז מותר להמשיך בסעודה גם לאחר שהגיע הזמן (עיין משנ"ב רמ"ט, טז). אך כמובן אין זה מעשי, להתחיל את הסעודה מוקדם כל כך ולהאריך אותה עד כניסת השבת או החג. וכאשר מתכננים להתחיל את הסעודה בסמוך לסוף היום ולהמשיך אותה אל תוך השבת או החג, אין ראוי לעשות כך לכתחילה, אף שאין בזה איסור גמור. כאשר מדובר לא במצב רגיל של מעבר מיום חול לשבת או חג, אלא במעבר משבת לחג, יש באפשרות הזו של "פורס מפה ומקדש" כמה בעיות נוספות: ביום טוב שחל במוצאי שבת, הקידוש של יום טוב כולל גם את ההבדלה של צאת השבת ("יקנה"ז"). ואם כן, אין להקדים את ההבדלה לפני זמן צאת השבת. במצב של חוסר ברירה ישנה אפשרות להבדיל כבר מפלג המנחה (וכמובן גם לאחר הבדלה זו עדיין אסור לעשות מלאכה עד צאת השבת), אולם במצב רגיל אין לעשות כך (שו"ע רצ"ג, ג). גם כאשר נאלצים להקדים את ההבדלה, אי אפשר כמובן להדליק נר לפני צאת השבת, ואפילו אם יש נר דולק אין לברך עליו "בורא מאורי האש" מבעוד יום (שו"ע שם). כך שאם יקדימו את הקידוש וההבדלה יצטרכו לשבש את סדר יקנה"ז, ולדחות את ברכת הנר לזמן מאוחר יותר, לאחר צאת השבת. כמו כן, לא ניתן כמובן להדליק את נרות החג לפני צאת השבת. אם ימשיכו את הסעודה עד לאחר זמן צאת השבת, ניתן יהיה להדליק נרות חג בתוך הסעודה. אך אם יסיימו את הסעודה לפני צאת השבת, ייצא שהדלקת הנרות תהיה רק לאחר הסעודה. דבר זה הוא בעייתי באופן כללי, שכן לכתחילה ראוי שהדלקת הנרות תהיה במקום הסעודה (רס"ג, י). בפרט במציאות שלנו יש בכך בעיה, משום שכיום התאורה העיקרית היא אור החשמל, ונרות השבת והחג משמשים ברוב הבתים רק ככבוד לסעודה ולא לצורך תאורה ממשית. כאשר מדליקים את נרות החג לאחר סיום הסעודה, יש בכך חשש גדול של ברכה לבטלה, שכן נר זה כבר אינו משמש לא לתאורה ולא לכבוד (עיין כעין זה בשו"ע רס"ג, ט). יתרה מזו, יש גם מקום לומר שאסור להדליק נר כזה ביום טוב, משום שזהו נר שאינו משמש לכלום (עיין שו"ע תקי"ד, ה). בנוסף לבעיות אלה שקיימות ב"פורס מפה ומקדש" בכל מעבר משבת לחג, בחג השבועות ישנה סיבה נוספת שלא לעשות כך, משום שבחג השבועות אין להקדים את הקידוש לפני צאת הכוכבים, כדי שלא לפגוע ב"שבע שבתות תמימות" של ספירת העומר (מגן אברהם תחילת סימן תצ"ד, ועיין פסקי תשובות תצ"ד, א). עולה אם כן, שאין מקום להמשיך ברצף את סעודת השבת וסעודת החג באופן זה של "פורס מפה ומקדש". במצבי דחק מיוחדים, כגון חיילים שאין להם אפשרות אחרת לקיים את הסעודה השלישית וסעודת החג, ייתכן שיש מקום לנקוט בדרך זו (ויצטרכו הדרכה כיצד לנהוג בפרטים דלעיל), אך במצב רגיל אין זה שייך. ומכאן בקצרה לשאלות שהעלית, ששייכות לגבי דין "פורס מפה ומקדש" באופן כללי: 2. החל מן השקיעה אסור לאכול לפני שיקדש (משנ"ב רע"א, יט), ולפיכך במצב של "פורס מפה ומקדש" יש לקדש בזמן השקיעה לכל המאוחר, ואפשר לקדש גם קודם לכן, החל מפלג המנחה. 3א. אם שתו יין בחלק הראשון של הסעודה, אין לברך שוב בורא פרי הגפן על הקידוש, אלא אומר "ויכולו" וברכת הקידוש ושותה. אם לא שתו יין בחלק הראשון, כמובן יש לברך בורא פרי הגפן בקידוש. (שו"ע רע"א, ד). 3ב. אין מברכים שוב המוציא, אלא אוכלים על סמך הברכה שבתחילת הסעודה. (עיין שו"ע רע"א, ד; משנ"ב שם, יח; ילקוט יוסף רע"א, יח). יש להביא לחם משנה, ולאחר הקידוש לבצוע עליו ללא ברכה (פסקי תשובות רע"א, יד). 3ג. פריסת המפה היא על הפת בלבד, ואין צורך להוריד את הדברים מן השולחן (משנ"ב רע"א, טו). 3ד. מעיקר הדין די באכילה שלאחר הקידוש, ולכתחילה עדיף לאכול גם כזית לאחר צאת הכוכבים (משנ"ב רס"ז, ה). 3ה. כאמור לעיל, במעבר משבת לחג אין מקום לעשות סעודה שנמשכת מזה לזה. אך שאלה מקבילה שייכת כאשר מתחילים סעודה בשבת ומסיימים בראש חודש. במצב כזה ישנן שלוש דעות: לומר בברכת המזון רק "רצה", לומר רק "יעלה ויבוא", או לומר את שניהם (עיין משנ"ב קפ"ח, לג; ילקוט יוסף קפ"ח, יז). יש שהמליצו במצב כזה לסיים את הסעודה מבעוד יום ולומר רק "רצה", ובכך להימנע מן הספק (ולדעה זו, זו סיבה נוספת להימנע מ"פורס מפה ומקדש" במעבר משבת לחג). ויש שכתבו שניתן לאכול פת גם בלילה ולומר את שניהם (פסקי תשובות קפ"ח, כא).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il