משפחתה של אימי גרה במרחק די גדול מביתנו ולכן אנו לא מתראים איתם כמעט בכלל אך בזמן אירועים משפחתיים או חגים וכד’ ישנם מפגשים שכאלה.אני כיום כבר חייל ב"ה,ויש לי כבר את החופשיות המלאה מבחינת ההורים שלי ללכת באמונתי ואכן כמעט שנה שאני נמנע מלהפגש איתם משום שאני לא מרגיש שום עניין חיובי בכך ולא עוד אלא תחושה של ירידה רוחנית בגלל כל ההערות שלהם(זקן,כיפה וכו’) ועוד הבעיה עם הנגיעה בדודות שלי שבהיותי ילד ולא מודע לאיסור החמור הייתי לוחץ להן ידיים וכו’.אימי שמאוד קשורה אלי ממש קשה לה עם זה שאני הולך רק למשפחת אבי שהם שומרי תורה ומצוות ובייחוד לסבי שאנו לומדים יחד והיא הייתה רוצה שזה יהיה כך גם אצלה. אשמח לדעת את דעתו של כת"ר.

יש לדבר על זה ולהסביר שאתה אינך אותו אדם שהיית קודם ושינית את אורח חייך, ואתה מכבד כל אדם באשר הוא, ואוהב את הדודות שלך, אך מה לעשות ויש איסור לגעת בהן. ויש לומר עוד שאין לך בעיה ללכת גם למשפחת אמך אם יכבדו אותך כמו שאתה מכבד אותם, ואולי יכול להיות הדבר מנוף לקרב אותם אל התורה והמצוות ושיראו בך כתובת משפחתית לכל ענין יהודי. לגבי ההערות אין מה להתרגש וכשיראו שאתה לא מגיב להערות הם ישלימו עם זה ויפסיקו. הרב רואי מרגלית.