אדם מבוגר בגיל מופלג, התבסר על מחלה קשה לאחר מכן פנה לרופאים לחפש תרופה אך נענה שאין תרופה ואין דרך לרפא אותו מחוליו למרות סבלו הרבה בנוסף התבסר שימיו ספורים. אותו האדם מבוגר מצבו מדרדר מאוד רצונו הוא לחזור אל בוראו בדרך הטבע ומבקש לא לקרוא לרופא כדי שזה יאריך את סבלו, כי במילא אין מרפא למחלה ואין לאדם המבוגר רצון להמשיך לסבול. מה על בן משפחה לעשות בדבר, לכבד את רצון המבוגר או לפעול בניגוד לרצונו ?

בעקרון אין להאריך סבל ללא תועלת. אם המחלה סופנית (סיכוי לחיים של חודשים ספורים בלבד) ואין סיכוי לחזור לחיים נסבלים אומנם אין לקצר חיים בצורה אקטיבית (כגון ניתוק של מכשירים חיוניים כגון נוזלים וחמצן) אך אין גם להאריך חיים ע"י פעולות פולשניות וגם לא לבצע החייאה במקרה של דום לב. עם זאת יש לקרוא לרופא ע"מ שייתן תרופות משככי כאבים כגון מורפיום במינון מתאים, גם אם הוא עלול לקצר חיים, כי זאת לא הכווונה. שניכתב כולנו לחיים טובים