שלום הרב, אני לומד משנ"ב ונתקלתי בכמה שאלות ואשמח אם הרב יוכל לעזור לי להבין. 1)בסימן ע"ה סעיף ג ברמא - "אבל קול הרגיל בו אינו ערוה" הכוונה לקול זמר או לקול דיבור? אם קול זמר אז קול זמר הרגיל בו (למשל מגיל צעיר) באמת אינו ערוה? ואם קול דיבור אז קול דיבור שאינו רגיל בו הוי ערוה? 2)בסימן עו בסעיף ח אם מצא צואה במקום שאין ראוי להסתפק לא צריך לחזור. למה ? גם אם זה לא פשיעה אלא אונס או שגגה למה לא צריך להתפלל שוב? צואה היא משהו ממש ואיך זה שהוא לא ידע שתיהיה מבטלת איסור תורה והיה מחניך קדוש? 3)סימן עט בהקדמת הפרי מגדים(במשנ"ב) בצואה גבוהה 10 טפחים לרשבא סגי בעצימת עיניים. אבל הרשבא סובר שבצואה יש גם לא יראה בך ערות דבר וצריך להחזיר גופו ופניו. ואם נגיד שהוא חושב שזה ערוה כמקום שראוי לכסותו שבשעת הדחק מספיק לעצום עיניים למה תולה את זה ב"כיוון שהוא _ברשות אחר_ " איך הרשות אחר עוזרת להקל לעצום עיניים? סליחה שהארכתי זה מהתרגשות שהרב יעזור לי להבין דברים אלו.אשמח שהדברים יהיו בהירים גם לתלמיד חדש כמוני. תודה רבה.

שלום סליחה על העיכוב במתן התשובה. א. נחלקו בדבר זה לדעת המשנה ברורה (ס"ק י"ח) ועוד מדובר בקול דיבור ומכאן שקול זמר אפילו שרגיל בו אסור. ולדעת ערוך השולחן (סע' ח') ועוד נראה שהכוונה לקול זמר וממילא קול זמר של אחיותיו שמכיר מקטנותם ורגיל בהם יהיה מותר. ב. אכן בשיורי ברכה לברכי יוסף מביא רמ"ע מפאנו שסובר כפי שהעלת בשאלתך שבמקום שיש צואה השכינה לא שורה ועל כן עליו לחזור ולהתפלל. אך דעת השו"ע היא כדעת התוס' ועוד ראשונים שהפסוק והיה מחניך קדוש בא לומר שאין לןמר דברי קדושה כנגד צואה אך לא עוסק כלל בדין דיעבד. וכן עולה מביאור הגמרא שרק מהפסוק זבח רשעים תועבה ניתן לומר שתפילה במקום צואה היא תועבה כאשר אותו אדם הוא רשע שהיה עליו לבדוק, אך אם זהו מקום שאין בו צואה הוא לא רשע ואין תפילתו תועבה. ג. לפי הרשב"א שיש שני איסורים בצואה והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (בניגוד לרא"ש שיש רק ציווי והיה מחניך קדוש) מצד שהצואה נמצאת ברשות אחרת אין בעיה של "מחניך" (בין לרא'ש ובין לרשב"א) ומצד לא יראה בל ערות דבר די בעצימת עיניים כערוה. כך נפסק גם לגבי ערוה עיין סי' ע"ה ס"ק כ"ט במשנה ברורה. (אכן לדעת הב"ח והט"ז לא מועילה עצימת עיניים לדעת הרשב"א). יום טוב