שלום וברכה, אדם שנמצא בבידוד (לא חולה) שאינו יכול לאכול בסוכה, האם מותר לו לאכול אכילות קבע מחוץ לסוכה?

שלום וברכה, ואיחולי בריאות טובה! נראה שמותר למבודד לאכול סעודות רגילות, ואין הוא צריך להתאמץ ולאכול דוקא מאכלים שאינם מחוייבים בסוכה. הרחבה ומקורות: ראשית נבהיר, שלא כל אדם בבידוד נכנס לגדר של "פטור מן הסוכה". אם למשל המבודד גר בבית עם חצר פרטית או מרפסת, הוראות הבריאות מתירות לו לצאת לחצר ולמרפסת, ולפיכך עליו להקים שם סוכה ולאכול בה. אך לעיתים הקמת סוכה במקומות אלה תפר את הבידוד שלו מבני משפחתו, וכמובן יש שאינם יכולים כלל להגיע לסוכה מבלי להפר את חובת הבידוד. במצבים כאלה האדם אינו יכול לאכול בסוכה, וכאן עולה שאלתך - האם כאשר הוא אוכל בביתו עליו להימנע מסעודות פת ושאר מאכלים שמחוייבים בסוכה? בהלכה מופיעים כמה מצבים שבהם האדם פטור מן הסוכה, כגון מצטער, חולה ועוד. במצבים כאלה לא מצאנו שהאדם צריך להתאמץ שלא לאכול מאכלים המחוייבים בסוכה, אלא מותר לו לאכול כדרכו, משום שהוא פטור כעת מן הסוכה. אולם כאשר מדובר באדם שאינו נכלל בפטורים אלה, אלא שהוא אנוס ואין בידו לקיים את המצוה, ישנו דיון בין הפוסקים האם עליו להימנע מאכילת דברים המחוייבים בסוכה. הדעה האוסרת סוברת שאדם זה בעצם מחוייב במצוה וכל הפטור שלו הוא מחמת האונס, ואם כן, כאשר יש באפשרותו להימנע מן המציאות המחוייבת בסוכה, כגון שלא יאכל סעודת קבע, הרי אין הוא בגדר אנוס על כך, ועליו לדאוג שאכן לא יתחייב במצוה. הדעה המתירה, לעומת זאת, סוברת שאדם כזה אינו צריך לשנות מהרגלו ומותר לו לאכול כדרכו, כיוון שסוף סוף הוא אנוס על קיום המצוה, ואונס רחמנא פטריה. אכן הוא יכול היה לעקוף את האונס הזה על ידי שלא יאכל לחם, אבל אין עליו חיוב לעשות כך. (עיין ביכורי יעקב תרכ"ח, ז; שם תרנ"ו, יג; ועיין פרי מגדים אשל אברהם תר"מ, טו; קול התורה ס"ח, מאמר הרב יוסף ליברמן.) שאלה זו מתקשרת לשאלה כללית יותר - האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב שבו יהיה מחוייב במצוות עשה, כאשר הוא יהיה אנוס על קיומה ולא יוכל לקיימה בפועל. בעניין זה ישנם בפוסקים דיונים לגבי כמה מצוות (עיין למשל מגן אברהם י"ג, ח; שו"ת שאגת אריה סימן ל"ב; ביאור הלכה ס"ב, ד, ד"ה "שלא"), ולפחות בחלק מן המקרים נראה מסתבר מאד כדברי המתירים. כך למשל, אדם שאין לו יכולת לקבוע מזוזה בפתח הבית, כגון ברוסיה הקומוניסטית – האם בגלל זה אסור לו לגור בבית ועליו לישון ברחוב? הסברה הפשוטה אומרת שלא כך, וכך אכן מופיע בפוסקים (פתחי תשובה יו"ד רפ"ה, א). אדם זה נוהג כדרכו וגר בביתו, ועל מצוות מזוזה הוא אנוס עקב הנסיבות. בדומה לכך ניתן לומר גם כאן, שהאדם רשאי לנהוג כדרכו ולאכול את סעודותיו, ומה שאין הוא יכול לעשות זאת בסוכה, הרי זה בגדר אונס ואין בכך עבירה כלשהי. (יש להבהיר, שסברה זו שייכת דוקא במצוות עשה ולא במצוות לא תעשה, שבהן ודאי שאין אדם רשאי להכניס את עצמו למצב שבו הוא יהיה אנוס לעבור עבירה.) אולם נראה שבענייננו ההיתר פשוט יותר, וזאת משום שניתן להשוות את דינו של המבודד לכמה מקרים שנזכרים בהלכה כפטורים מן הסוכה. כך למשל מופיע בהלכה (שו"ע תר"מ, ט) ששומרי העיר פטורים מן הסוכה. כשם שהשומר תפקידו לשמור על בטחונו של הציבור ולפיכך הוא פטור מן הסוכה, כך גם המבודד, תפקידו כעת הוא להסתגר בביתו כדי לשמור על בריאותו של הציבור. וכן שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה (שם, ז), ובכלל זה גם מי שמטפל בחולים (שם, ג). המבודד הוא כעת בשליחות של מצוה, שמוטל עליו להתרחק מאנשים אחרים כדי לשמור על בריאות הכלל. אמנם המבודד אינו הולך בדרך כמו שליחי מצוה אחרים אלא יושב בביתו, אבל שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה גם כאשר הם נמצאים במקום יישוב, כל עוד ישיבתם בסוכה עלולה להפריע למצוה שבה הם עוסקים (משנ"ב שם, לז-לח). יתרה מזו, אפילו שומרי רכוש פטורים מלהקים סוכה במקום שמירתם, אם ישיבתם בסוכה תפגע בשמירה (שו"ע שם, י). [יש להעיר, שלגבי שומרי העיר ושומרי רכוש מופיע שהם פטורים מן הסוכה דוקא כאשר הם מהלכים ולא כאשר הם יושבים במקום אחד. אולם הנימוק לכך הוא פרקטי, שכאשר הם יושבים במקום אחד וצופים על מקום שמירתם הם יכולים להקים שם סוכה ולשבת בה מבלי שהדבר יפגע בשמירה. מכאן עולה אדרבה, שאם השמירה תיפגע, השומר פטור מן הסוכה גם כאשר הוא נמצא במקום אחד כל העת. וכגון שומר ששוכב במארב ממושך, והקמת הסוכה תחשוף אותו לעיני המחבלים או הגנבים, שהוא פטור מן הסוכה למרות שהוא נמצא במקום אחד כל העת.] דהיינו, שהמבודד אינו רק בגדר "אנוס", שאז יש את הדיון דלעיל האם עליו להשתדל להימנע מאכילת סעודת קבע, אלא הוא נכללים בגדרים הללו של האנשים שחכמים פטרו אותם מן הסוכה, ואם כך הוא פטור לגמרי ומותר לו לאכול כדרכו בביתו. (ומכאן יש משמעות לגבי עניינו של הבידוד בכלל: המבודד אינו צריך לראות את עצמו רק כ"אנוס", שמחמת הכרח הוא נאלץ לשהות בביתו. המבודד הוא בגדר שליח מצוה השומר על בריאות הציבור, וכל שהותו בבידוד היא בגדר עוסק במצוה.) הערה בשולי הדברים: מי שישב בבידוד בחלקו הראשון של החג, ובאמצע החג יצא מן הבידוד, למנהג האשכנזים יברך "שהחיינו" בישיבתו הראשונה בסוכה, כיוון שכעת הוא מקיים לראשונה השנה את המצוה (הגהת הרמ"א, שו"ע תרמ"א, א. והגר"ע יוסף כתב שלא יברך).