מחילה, קטנתי להעיר על האמור אבל נכון לעכשיו לאדם יש את הזכות החוקית לא להתחסן או ליתר דיוק הוא לא עובר בכך על החוק. וההורים ששולחים ילדיהם יודעים זאת ולכן מלכתחילה היו צריכים לברר ולהחליט אם לשלוח את ילדיהם ולקחת הסיכון או לאו. אם המערכת כלומר המדינה לא מחייבת את המורים להתחסן, זאת אומרת שמותר לו להגיע כך ולכן כשההורים שולחים את ילדיהם לכיתה זה במודע ועל אחריותם. פשוט גם בעיני הטרוטות שמי שיכול ולא מתחסן במודע זה חמור אבל מבחינת החיוב הממוני הנגזר מהגדרתו כרודף, מדוע החיוב מוטל עליו? הרי יכלו להימנע מלשלוח הילדים?

יש חוק החיים ויש חוק המשפטנים הרופאים, שהם המקצועיים לחוקי החיים קובעים שמי שלא חוסן עלול להדביק למשפטנים, החוק היבש, ופרשנותו החד-צדדית הם הקובעים. "זכויות הפרט" של מי שלא חוסן גוברות על זכויות הכלל לחיות. הנגיף אינו מכיר את החוקים היבשים . יש לו חוקים משלו. אחריותו של כל אחד מאינו לשמירת החיים שלו ושל זולתו מחייבת אותו להימנע אפילו מחשש הדבקה העדר חסינותו אינה יכולה לשמש לו כחסינות מפני תביעת נזיקין ע"י מי שהודבק על ידו אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד בין שומר חיים בין שומר חוקים