למה עצובים על בית המקש רק בתשעה באב ולא תמיד? הרה אין לנו בית מקדש תמיד אז למה לא עצובים תמיד?

בס"ד שלום וברכה, את צודקת, חסרון בית המקדש צריך להיות נוכח בתודעתנו לא רק בימי האבלות על בית המקדש אלא בכל השנה כולה. ואכן חכמים תקנו לנו לא מעט מעשים שצריכים להזכיר לנו את החורבן, סימן שלם בשולחן ערוך מוקדש לזה, אורח חיים סימן תקס. כמו כן, אנו מבקשים על בניין ירושלים בכל תפילה ובכל ברכת המזון. בכל חתונה אנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו ואומרים שאיננו שוכחים אותה. אלא שלפעמים מרוב הרגל לא מתבוננים במה שאומרים. וטוב וחשוב שנעלה את ירושלים בתוך לבבנו ונתפלל עליה מעומק הלב. אמנם, עצובים תמיד אנו לא משום שיש הרבה טובה שהקב"ה עושה איתנו, ובפרט בדור הזה. אך יחד עם שמחה והכרת טובה זו אנו יודעים שכל עוד לא נבנה הבית הגדול והקדוש - שמחתנו אינה שלמה. בברכה ובתפילה לגאולה שלימה