אחרי עיון נוסף, הרי השוכר שהשאיל אמנם מקבל את הכסף, אבל הוא לא הופך להיות בעלים, אז מלכתחילה באמת אין את הבעיה של בעליו עימו אף עם עבד יחד עם השואל. אבל: היות ובעליו עימו היא כאשר הבעלים עובד גם הוא עם השומר, מה לגבי המקרה של ר זירא אח"כ בגמרא? כאשר המשכיר שואל את הפרה מהשוכר, הרי וודאי בעליו עימו, היות והוא גם הבעלים והוא גם השומר... אם כך, למה שיתחייב על השאילות לשוכר? ואולי י"ל שהדין של בעליו עימו הוא לאו דווקא מול הבעלים ממש, אלא מול האדם אליו מתחייבים במקרה של היזק, מצד הטעם של בעליו עימו - שהאחריות נופלת גם על התובע יחד עם הנתבע (אלא שבדרך כלל התובע הוא גם הבעלים, אבל כאמור שמא אפשר לומר שבמקרה שהפרה עברה שומר נוסף, דין בעליו עימו הוא מול התובע ולא מול הבעלים?)

שלום וברכה, שאלה זו נשאל המחנה אפרים (שאלה ופקדון סימן א): "שאלה שומר שמסר לשומר והשני עשה שאלה בבעלי' דהיינו השומר הראשון בחושבו כי בעליו הוא ונאנס או נגנב החפץ מידו ופוטר עצמו כי בעליו היו עמו מהו הדין? ומביא ראיה לדין זה מב"מ (צ"ו:) הגמ' שואלת האם בעל בנכסי אשתו שואל או שוכר? ונ"מ היכן שהאשה שכרה פרה ונישאת ומתה הפרה, לדעת רבי יוסי שאמר ששוכר שמסר לשואל ומתה הבהמה תחזור פרה לבעלים הראשונים (משום כיצד הלה עושה סחורה בפרת חבירו) הבעל יתחייב אם דינו כשואל, ומסקנת הסוגיא שבעל לוקח. מוכח שאם הייינו אומרים שהבעל שואל, הוא היה מתחייב אף על פי שהאשה שהשאילה לו הייתה עמו במלאכתו. אלא, כיון שאין החיוב שלו כלפיה לא ניפטר משום בעליו עמו. וכן כתב המרדכי (בבא קמא רמז קמג) במפורש: "ואם השומר הראשון הוא עם השני במלאכתו בכך לא נפטר השני כי שמירה בבעלים לא פטרה אלא בבעל הממון לפי שהתשלומין שלו. ולא ישגה אדם לחלוק על זה וראיה נכונה אשר אין לפקפק בה דאמרינן פרק השואל לא צריכא דאגרא איהי פרה מעלמא והדר נסבה ואליבא דרבנן כו' מאחר שהתשלומין שלה ולא לבעליה שהשכירוה לה איהי הויא בעלים ומאחר שהיא נשאלת לו יפטר בעל הדין מדין שאלה בבעלים ואפילו אי בעל הוי שואל בנכסי אשתו כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי דאמר תחזור הפרה לבעלים הראשונים דכיון דאין תשלומין שלה לא הויא היא בעלים לפטור בעל בשאלה דידה מדין שאלה בבעלים שמעינן דאין נקראים בעלים אלא מי שהתשלומין שלו הוא מן המחוייב". ועיין הגהות דרישה ופרישה (שמו ס"ק ד) שדן בדברי הדרכי משה (שמו, ג). בברכה, בברכה,