אקדים ואומר שאני מאוד מעריך את אבא שלי ולכן המילים הבאות הם נטו מכאב וצער גדולים שיש לי מהיחס שלו בנקודה הזו ספציפית, אז ככה, יש כמה רבנים מאוד גדולים בציבור שלנו לכו"ע שאני שומע שיעורים שלהם במחשבת ישראל ובהלכה שהרבה פעמים אבא שלי יורד עליהם בכוונה למרות שהוא יודע שהם בשבילי צינורות מאוד מרכזיים לקדושה ולתורה והוא יורד עליהם שהם יותר מדי מתפלספים ושהם אומרים דברים לא נכונים ושהם בקושי יודעים ללמוד וזה נורא כואב לי לשמוע את זה כל פעם כי זה ממש ממוטט ממני כל רצון טוב ללמוד עוד תורה והיום למדתי מאמרי הראי"ה ואבא שלי ראה שאני לומד ורצה ללמוד איתי ואז אחרי כמה שורות שלמדנו הוא אמר לי תלמד דברים יותר פשוטים זה לא מוביל אותך לשום מקום כל ההתפלספות הזאת ואני דווקא מסכים שיכול להיות מצב שמרוב דיבורים גבוהה גבוהה בעולם המעשה מתקדמים מעט מאוד אבל אני מרגיש שזה בדיוק ההפך אצלי שעם הלימוד היראת שמיים שלי גדלה וזה ממש קשה לי איך שאבא שלי מתנהג ואני לא יודע איך לפעול כשזה קורה? לשתוק? לענות? ללכת? מה דעת הרב?

שלום רב יש נפשות שונות שמתאים להם דברים שונים. אבא שלך אומר את מה שאומר מפני שזו נטיית נפשו. אולי הוא רוצה להבליט את מה שהוא מעריך . אולם זו רק אות אחת בתורה. יש עוד אותיות בתורה שגם הם טובות ונכונות. כשאבא שלך אומר לך את דעתו ומצפה שתגיב אתה יכול כך לומר שאתה מבין שזה מה שמתאים לנפשו. אבל אחרים כנראה מתאים להם משהו אחר. כל אחד נבנה ממה שמתאים לו. כל טוב