הרב אליקים לבנון שליט"א רשם באחד מתשובותיו בעניין זוגיות "למשל, אמירה כמו: "אמא שלי ממש לא מתנהגת יפה. היא מרגישה את עצמה כמפקד עליון ושליט על הבית שלנו, וזה ממש לא בסדר". אמירה זו, כמובן, שלא בפני החמות אלא בין בני הזוג...".שאלתי היא-לא לעצם העניין במאמר,אלא לעניין לשון הרע ורכילות. בכל ימי נישואיי ובעצם ממש עד עתה, אני מתלבט מאוד בכל ענייני לשון הרע ביני ובין אשתי, מה מותר לי לשמוע מתוך סיפוריה הרבים, באיזו צורה מותר לי להגיב עליהם ובאיזו לא, איפה עובר הגבול? זה ממש חשוב וקשה לי-משום שממש חשוב לי להקשיב לאשתי להזדהות איתה ולחזק אותה,אך מצד שני עניין לשון הרע ממש ממש חשוב לי! אציין שמאז חתונתנו אשתי ממש השתפרה ומשתדלת יותר ויותר להקפיד על ענייני לשון הרע (וזה לא כ"כ פשוט בהתייחס למציאות שבה חייתה לפני נישואינו). אשמח אם התשובה תהיה קצת מפורטת במדת האפשר. אודה מקרב לב לתשובה! יישר כחכם לאורייתא!!!!

אוכל לענות לך בקיצור, אין לי עתה פנאי לענות בהרחבה. אנו יודעים שלשון הרע לתועלת מותר. על פי זה חידש החפץ חיים שגם מצב נפשי של אישה אשר לצורך הנפשי שלה היא צריכה להתחלק במידע עם בעלה נחשב כצורך ותועלת וכדברי חז"ל דאגה בלב איש ישיחנה. ולכן התיר לאישה לספר לבעלה על דברים שמציקים לה למרות שיש בדבריה גם דברים שאינם טובים. אולם היתר זה אין להרחיב אותו לסתם סיפורים. מדובר רק על דברים שנוגעים לאישה ויכולים להציק לה. במקרים אלו עצם הסיפור יכול להרגיע את האדם וזה מוגדר כלשון הרע לתועלת. כל טוב וסליחה על הקיצור.