1. הבנתי, שאם האחרונים חולקים על השולחן-ערוך, אנחנו פוסקים על-פי כללי הפסיקה - מהם כללי הפסיקה? 2. האם נכון לומר שאם אני לומד רק שולחן ערוך אז מעל 95 אחוז מן ההלכות שכתובות בו הם הלכות למעשה (שורה תחתונה) מכיוון שלעיתים רחוקות האחרונים חולקים על שולחן ערוך ולא תמיד פוסקים על פי האחרונים הללו? 3. האם נכון לומר שכאשר המקובלים חולקים על שו"ע ויש מקורות מהנגלה לחלוק - אז הכרעת ההלכה נתונה לשיקול דעתו של הפוסק?

ככלל אין ללמוד רק שולחן-ערוך, בין ספרדים ובין אשכנזים. הסיבה היא שהאחרונים חולקים פעמים רבות על השולחן-ערוך, והלומד לא ידע זאת. אמנם יש גם פעמים רבות שהאחרונים מסכימים עם השולחן-ערוך. לכן אנו הולכים אחרי גדולי האחרונים דוגמת ה"משנה-ברורה", "ערוך-השולחן" ו"כף החיים", שהם קבעו מתי אנו לא נוהגים כמו השולחן-ערוך ומתי כן נוהגים כמוהו. פסיקותיהם מתבססות על ראיית מכלול האחרונים וראיותיהם, וכן ראיית מה שנהגו בקהילות ישראל במשך הדורות. אל לו לאדם לפסוק בעצמו מתוך השולחן-ערוך ללא לימוד הפוסקים האחרונים, וכל-שכן שלא יכריע בעצמו בין חלקי התורה, בין נגלה לנסתר.