שלום כבוד הרב, בעבר עבדתי כמלצרית במסעדה, ההסכם עם המנהלים שלנו היה שנקבל שכר קבוע בכל יום עבודה ואת הטיפים לא נקבל. היו פעמים שסועדים במסעדה הביאו לי כסף כטיפ ובגלל שהכירו את הנוהל הזה ביקשו ממני במפורש לא להעביר את הטיפ אל המנהלים ואמרו שהטיפ מיועד לי עבור העבודה הקשה שביצעתי, מצד אחד החשש הוא מלגזול את מנהלי העבודה ומהצד השני החשש הוא מלגזול את הסועדים שביקשו להביא לי את הטיפ ואף כששוחחתי איתם טענו כי הגזל בכלל מצד המנהלים כלפיי שכן לוקחים ממני את הכסף שמיועד לי על השירות, אף על פי ההסכם ביני לבינם. דרך האמונה מאוד חשובה לי ואני מאמינה כי דרכה אפשר לפתור כל ספק, אשמח לעצה, תודה מראש ושבת מבורכת.

השאלה טובה ויפה שאת מפעילה מחשבה בעבודת ה' גם כאשר את עובדת בעבודות העולם החומרי. לעצם השאלה - יש כלל בהלכה שאומר "מציאת פועל לעצמו" (שולחן ערוך חושן משפט סימן ר"ע סעיף ג') פועל ששכרו אותו לעבודה ותוך כדי העבודה הוא מוצא מציאה, ההלכה היא שהיא שייכת לו למרות בשהוא שכיר ומקבל שכר על עבודתו במשך היום. מכלל זה למדנו שני דברים: א. שיש לפועל "יד" לזכות, פרוש: כח משפטי ממוני לזכות בממון ואין במהות השכירות לבטל את כח הזכיה של הפועל במציאה. ב. אין בזכיה משום גזל של בעל הבית בנוגע לכך שהוא משלם שכירות על יום עבודה נציין שיש יוצא מן הכלל כאשר בעל הבית שוכר פועל לחפש (ללקט) מציאות שאז מציאת הפועל שייכת לבעל הבית. נראה בעניין שאלתך, שהמלצר נשכר להגיש אוכל ואם נותנים לו באופן מפורש טיפ על מנת שזה יהיה שלו הרי זה כמציאה שהוא מצא תוך כדי עבודתו והיא שלו. הוכחה נוספת לכך מופיעה בהלכה ששליח שנשלח לקנות חפץ למשלח והמוכר נתן לו חפץ נוסף מתנ ה והמוכר אומר במפורש שזה בשביל השליח הרי המתנה שייכת לשליח ולא למשלח וזאת למרות שעצם פעולת הקניה נעשית בשליחות המשלח (ודין שליח בשכר כמו פועל) (רמ"א חושן משפט סימן קפ"ג סעיף ו') למסקנה: טיפ שניתן במפורש למלצרית ולא לבעל המסעדה שייך למלצרית.