שלום, יש לי שאלה בנושא קדושת הזוגיות. גדלתי על כמה היהדות מקדשת את נושא הזוגיות. שאדם אינו נחשב אדם שלם רק כאשר יש לו בן זוג, ע"כ שהכרובים היו כזכר ונקבה מעורים זה בזה ושכינה ביניהם. תמיד ידעתי שהדבר הקדוש ביותר ביהדות הוא טהרת המשפחה והחיבור שבין איש לאישתו (לאו דווקא בהקשר של פרייה ורבייה) ושאלתי היא למדנו בפרשת בעלותך שפרש משה רבינו מאישתו ציפורה. משה רבינו האדם הגדול ביותר שהיה קיים, דווקא הוא לא יכל היה להיות בקרבה גדולה להקב"ה ללא פרישה מאישתו. משה רבינו הרי לא פרש משמירת שבת, לימוד תורה וכו... וכשמפרטים שפרש מהעולם הזה מכניסים את חיי האישות בתוכן הדבר סותר מאוד את ההשקפה עליה גדלתי לפיה פרישה מחיי אישות מקורה בנצרות, סותר את העובדה שביהדות חיי אישות הם דבר גדול ומקודש בשונה מהגויים שהפכהו למושא התאווה. דבר נוסף שהיה לי קשה הוא כיצד יכל משה לעשות זאת לציפורה, הרי גם אם אכן פרש, לא יתכן שאדם גדול כמשה רבינו שחס על כל בריאה פוגע ככ דווקא באישתו ודי ברור שהיה לה צער גדול היות והיא אמרה "אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני" תודה רבה

שלום משה רבנו פרש מציפורה על פי הציווי האלוקי שניתן לו באופן אישי. על אף שמשה רבנו חי עם ציפורה ואף נולדו להם שני בנים, הדבר לא מנע ממנו להגיע לקרבת ה' ולכך שהקב"ה יחפוץ בו וירומם אותו למעלה ממדריגת האדם ונעשה "איש האלוקים". משה רבנו בודאי אמר לאשתו ציפורה מה אמר לו הקב"ה והיא הסכימה על ידו, מה שלא סותר את הקושי שהיה לה בכך. היא הסכימה למהלך זה בשביל הקדושה שתושפע על כל עם ישראל. מהלך נוסף יש בדברי חז"ל במסכת שבת (דף פז/א) שמשה רבנו פרש מן האשה מדעתו והקב"ה הסכים עמו. הסביר ר"ת (תוספות שם ד"ה ואתה) שמדברי אהרן ומרים למדנו שלא היה כאן ציווי למשה לפרוש מן האשה אלא משה עשה זאת מדעתו, "ואף על גב דהסכים הקב"ה על ידו מכל מקום נתרעמו עליו, לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים, (ולמה הסכים?) דבדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו, (וראיה לכך שלא הסכים:) שהרי לאהרן ולמרים לא אמר לפרוש אף על גב שגם עימהם היה מדבר". לפי ר"ת הפרישה של משה רבנו מאשתו לא הייתה הכרחית. יום טוב